|
כמה הייתי רוצה להכירך. הייתי יכול להתמסר לך כולי.
|
תליתי את הפנים על הקירות הלבנים של חדרי, סביב מיטתי, מלווים
את שנתי, איקונות של עיר קודשי. בבוקר שאלתי, היכן אראה את
פניך שוב? ועכשיו, אם אראה אותך מחר, האם אחדל לחפש? האם לא
אראה עוד את זיו אורך בלילותיי?
|
ולקחתי: אני אנקום דמך. אני אחזור לשם. אני אמצוץ מהם את
נשמתם. אקרע קרע בגופם. הם יזרעו בי את כל הקדושה. אני אחריב
לך את כל
|
אין לי נייר
אז אני כותב על היד
|
אחי אהובי,
הכוכבים שלך כבר לא שקופים,
הם שוכבים במטה.
|
מאוס הוא הגוף שסופו אכזבה.
כלואה הנשמה בארץ ללא מוצא,
בזמן הכלה, בעולם הקטן של האדם.
|
כיסופים שבורים,
נוצות מפוזרות,
כרובים,
קדש קדשים.
|
שמים חרושים בגדרות תיל.
כחול נפצע בחלודה.
מוגלה נוזלת על החומה,
(פעם היא הייתה לבנה).
נעול.
|
וחושף פן ארוטי מוזר ומסתורי בעולם ממנו הוא בא.
|
בחדר השני מוצגות תמונות המתארות את הסיפור התנ"כי של אברהם
ויצחק. בתמונות אלו אביו של רייך מגלם את אברהם, שמוכן להקריב
את בנו יצחק. מערכת היחסים האישית בין רייך לאביו מתבטאת
בתמונות אלו, כמו גם בעצם מוכנותו של האב לקחת חלק פעיל
באומנות בנו.
|
|
|
לא תישא את שמי
ללא זכיון
עשרת הדברות,
גרסה 1.1 |
|
