|
נהרג במהלך טיול רגלי בנחל ערוגות ב-19.8.06,
כשאינו עוד בן 20.
נכון לעכשיו הבמה פתוחה לעריכות רק בבקרים.
מה שלא משאיר ליוצר, בעצם היותו יליד 86' ותלמיד
בי"ס עדיין, הרבה זמן לערוך את הדף יוצר שלו. ככה
שבשלבים ייתגלו עליו עוד פרטים.
בנתיים הוא מזמין אותכם לקרוא מהסיפורים, להגיב,
לבקר ובלי להתבייש, בכל זאת, הוא לא שם את היצירות
כדי שכולם יגידו לו עד כמה הם יפות.
אה, הוא גם מוסר שתהיו שמחים.
ופתאום אני אפס, אני כלום, אני לא יודע מה ואיך בדיוק. כבר
שנים שלא הרגשתי אפס, פתאום באה הזונה הזאת, הזונה שלי, הזונה
שאני כל כך אוהב, והיא אומרת לי שזהו, ואני, כרגיל בפרידות
כאלו, נשבר, מתרסק, איך שלא תקראו לזה, מרגיש אפסי מול הבדידות
שכופה עצמה עליי.
|
ביום הראשון של שנת אלפיים ושתיים אח שלי יושב עם העוזי, שיש
לו מהשמירה, בסלון.
הוא מסובב את הידית של התיבת נגינה, זאת עם הציור של הליצן
העצוב, והוא חושב עד כמה הציור הזה מתאים לו. הוא מסיים לשמוע
את אותו ניגון עדין בערך שלוש פעמים.
|
שאני חושב על זה, אני מכיר אותך כבר לא מעט שנים. הייתי לצידך
גם בטוב וגם ברע. גם בחרא וגם בדבש. גם פה וגם שם.
כבר הפסקתי לספור את הדמעות שראיתי זולגות במורד לחייך
העגולות, מתנתקות מגבול הפנים בסנטר, מחכה עד שהן ייתנפצו על
הרצפה.
את החיוכים שלך בשעת קיץ מ
|
אני ומאיה שוכבים פה על החול כבר די הרבה זמן, מצאנו אחלה
נקודת חוף ריקה לגמרי מאדם, הקצף של הים מדגדג לנו ברגליים
ואני כבר מרגיש איך הגב האשכנזי שלי מתחיל להישרף מהשמש הכתומה
המלטפת הזאת. בתור ילד תמיד אהבתי לאסוף את הקצף הזה בשקית
ולהביא הביתה בשקית
|
פתאום בבית קברות, אחרי שנגמרה האזכרה, שכבר הייתי בדרך לאוטו,
פתאום הרגשתי את היד של אימא של נדב תופסת לי באיזור המידלדל
של היד.
"אני רואה שאתה כבר לא מתאמן" היא מחייכת חיוך של אבא שאומר
לבן שלו לשים חגורה למרות שהוא יודע שעוצרים עוד שתי דקות.
|
הוא נזכר בפעם הראשונה שראה מישהו בלי פנים. הוא היה אז בן שבע
בערך, הוא נסע עם ההורים, מתי שעוד היו להם פנים. הם ארזו את
הציוד, עזבו את המושב בשביל סופשבוע בים.
בדרך אבא סיפר בדיחות ואמא ואבא צחקו חזק. כל כמה רמזורים אבא
היה מנשק את אמא והיא צחקה צחוק כזה
|
גם את התמונה שלו ייראו בטלוויזיה ועל ידה נר זיכרון בזמן
שמגישת חדשות תכולת עיניים תקריא את שמו ואחר כך "יהי זכרו
ברוך".
וגם להלוויה שלו יגיע איזה חבר כנסת, או אולי אפילו איזה שר,
שיפזר סיסמאות, יחלק סטיקרים ויגיד שחייבים להגיע להסדר עם
הפלשתינאים.
גם לו
|
"אני לא מבין מה את רוצה, זה בסך הכל שלט לדלת".
"זה לא רק השלט, זה היחס שלך ליחסים שלנו. חוץ מזה, אם זה רק
שלט לדלת אז מה הבעיה שלך לתלות אותו כבר?"
"הסברתי לך כבר. אני פשוט לא מרגיש עדיין שזה הבית שלנו, של
שנינו".
|
כל תחילת קיץ אני חושב על מיכל.
כמו לכל בן אדם, גם לי יש בחורה שהייתה יותר מדהימה מהשאר, זאת
שתמיד חשבתי שתעזוב אותי בשביל מישהו שווה יותר, עשיר יותר או,
מגניב יותר או יותר גרוע, פחות טוב ממני.
|
|
|
