[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שוטף כלים
 Shotef Kelim

אל היוצרים המוערכים על ידי בן אורןאל היוצרים המעריכים את בן אורן
נהרג במהלך טיול רגלי בנחל ערוגות ב-19.8.06,
כשאינו עוד בן 20.




נכון לעכשיו הבמה פתוחה לעריכות רק בבקרים.
מה שלא משאיר ליוצר, בעצם היותו יליד 86' ותלמיד
בי"ס עדיין, הרבה זמן לערוך את הדף יוצר שלו. ככה
שבשלבים ייתגלו עליו עוד פרטים.
בנתיים הוא מזמין אותכם לקרוא מהסיפורים, להגיב,
לבקר ובלי להתבייש, בכל זאת, הוא לא שם את היצירות
כדי שכולם יגידו לו עד כמה הם יפות.

אה, הוא גם מוסר שתהיו שמחים.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה נכזבת
ופתאום אני אפס, אני כלום, אני לא יודע מה ואיך בדיוק. כבר
שנים שלא הרגשתי אפס, פתאום באה הזונה הזאת, הזונה שלי, הזונה
שאני כל כך אוהב, והיא אומרת לי שזהו, ואני, כרגיל בפרידות
כאלו, נשבר, מתרסק, איך שלא תקראו לזה, מרגיש אפסי מול הבדידות
שכופה עצמה עליי.

היפרדות
ביום הראשון של שנת אלפיים ושתיים אח שלי יושב עם העוזי, שיש
לו מהשמירה, בסלון.
הוא מסובב את הידית של התיבת נגינה, זאת עם הציור של הליצן
העצוב, והוא חושב עד כמה הציור הזה מתאים לו. הוא מסיים לשמוע
את אותו ניגון עדין בערך שלוש פעמים.

אהבה
שאני חושב על זה, אני מכיר אותך כבר לא מעט שנים. הייתי לצידך
גם בטוב וגם ברע. גם בחרא וגם בדבש. גם פה וגם שם.
כבר הפסקתי לספור את הדמעות שראיתי זולגות במורד לחייך
העגולות, מתנתקות מגבול הפנים בסנטר, מחכה עד שהן ייתנפצו על
הרצפה.
את החיוכים שלך בשעת קיץ מ

אני ומאיה שוכבים פה על החול כבר די הרבה זמן, מצאנו אחלה
נקודת חוף ריקה לגמרי מאדם, הקצף של הים מדגדג לנו ברגליים
ואני כבר מרגיש איך הגב האשכנזי שלי מתחיל להישרף מהשמש הכתומה
המלטפת הזאת. בתור ילד תמיד אהבתי לאסוף את הקצף הזה בשקית
ולהביא הביתה בשקית

התבגרות
פתאום בבית קברות, אחרי שנגמרה האזכרה, שכבר הייתי בדרך לאוטו,
פתאום הרגשתי את היד של אימא של נדב תופסת לי באיזור המידלדל
של היד.
"אני רואה שאתה כבר לא מתאמן" היא מחייכת חיוך של אבא שאומר
לבן שלו לשים חגורה למרות שהוא יודע שעוצרים עוד שתי דקות.

התבגרות
הוא נזכר בפעם הראשונה שראה מישהו בלי פנים. הוא היה אז בן שבע
בערך, הוא נסע עם ההורים, מתי שעוד היו להם פנים. הם ארזו את
הציוד, עזבו את המושב בשביל סופשבוע בים.
בדרך אבא סיפר בדיחות ואמא ואבא צחקו חזק. כל כמה רמזורים אבא
היה מנשק את אמא והיא צחקה צחוק כזה

היפרדות
גם את התמונה שלו ייראו בטלוויזיה ועל ידה נר זיכרון בזמן
שמגישת חדשות תכולת עיניים תקריא את שמו ואחר כך "יהי זכרו
ברוך".
וגם להלוויה שלו יגיע איזה חבר כנסת, או אולי אפילו איזה שר,
שיפזר סיסמאות, יחלק סטיקרים ויגיד שחייבים להגיע להסדר עם
הפלשתינאים.
גם לו

זוגיות
"אני לא מבין מה את רוצה, זה בסך הכל שלט לדלת".
"זה לא רק השלט, זה היחס שלך ליחסים שלנו. חוץ מזה, אם זה רק
שלט לדלת אז מה הבעיה שלך לתלות אותו כבר?"
"הסברתי לך כבר. אני פשוט לא מרגיש עדיין שזה הבית שלנו, של
שנינו".


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה
כל תחילת קיץ אני חושב על מיכל.
כמו לכל בן אדם, גם לי יש בחורה שהייתה יותר מדהימה מהשאר, זאת
שתמיד חשבתי שתעזוב אותי בשביל מישהו שווה יותר, עשיר יותר או,
מגניב יותר או יותר גרוע, פחות טוב ממני.


לרשימת יצירות הציור החדשות
אל היצירה
נוצר בעזרת פוטושופ 5.


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
עיבוד ממוחשב
אל היצירה
עיבוד ממוחשב של עצמי.




"אמא, למה אבא
דופק אותך?"

"את צעירה מידי
בשביל זה, עכשיו
תשתקי ותמצצי!"



דלעת או לא
להיות


תרומה לבמה





יוצר מס' 22642. בבמה מאז 29/4/03 13:03

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לבן אורן
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה