|
אליקו
עיר וכפר כולנו עכבריי מעבדה
כולנו עייפים מסם האהבה.
|
תובנות חיים- מהרגע הראשון ידעתי שאת האשה של החיים שלי.
הספקות שלי לא היו לגבייך אלה לגביי להתחיל את החיים.
|
אז איפה הקו המוביל חזרה
עד איפה מושכים עד שהאגו נכנע
|
לישון בחדר אטום וסגור בלי מנורה
לאכול חומוס או כרוב מקופסא
|
ריקודים של זריחה אנשים יפים
ישבתי בצד נדהם משני מסוקים
הצבעים צבעיי בוקר הטעם מתוק
השלכת בדרך הים די רחוק
|
שותה קולה בחדריי המתנה
נוסע לדרום חוזר דרך ברזיל, ירושלים וכפר של פליטים
יש עוד תקווה לחיים חדשים.
|
הוא מתהלך, נועץ לו מבטים נישען על קיר עשוי מתמרורים
לוקח שמאלה מאותת לימין צופר בכל הכח על לוח השעונים
|
לאחוז ביד את הספל החם לצעוק לבפנים שאיש לא ישמע
כל כך יפה לנשום ברכות וכשאת מלטפת כשניגמר החמצן
המשכתי ללכת
|
זה יהי מאוחר מדיי
שנתקל זה בזה
אחוזים יד ביד עם משהו אחר.
זה יהיה מאוחר מידיי שנרגיש את ההחמצה
|
הרב מתחתן ואני התחלתי שיחות.
מעבר דירה מסתמן אבל הרוחות סוערות.
הבנתי בכמה שעות מה שהיה מטושטש לי כמעט 400 ליליות.
יש פה שוויון מתחת אלפיי כיסויים
|
מתפרץ בבוקר ולפניי השינה
יש ימים שהוא ישן ואז אני נרגע.
|
זה לא מבורר הקשר הזה
נשארתי בלי הסברים.
האהבה שלי כלכך חזקה
וחסרת מעצורים.
|
כולם עומדים בתור נוסעים לארץ ישנה
אני מביט מהחלון
ניפרד מהשקיעה
|
רציתי לשים לך פרח בסלסלה,
רציתי לצלצל אליך שירד הגשם הראשון וכשהתחילה מלחמה.
רציתי לפגוש אותך באור יום ששנינו מחייכים,
שהשיחה תהיה רווחת ומלאת מילים.
|
מגירת קסמים, קופסת פח מלאה פרחים
צלחת לבנה, מעבר חציה, פסים פסים מופרדים בהזייה.
|
הרוח נושבת ואיתה המחשבה
האם אהבה היא להיות אחד
או אולי להתחבר ללבד.
שמיים אפורים מדווחים על תחילת הסערה
|
החיסרון כל כך גדול שהחלטתי שאני קונה שעון.
אוליי בשביל להיות מחובר יותר לזמן
אוליי לשים לב על המועדים המשתנים אני רוצה שעון יקר
|
זה גבוה ממני עשוי מפלדה. השפה מוכרת אבל קצת מפחידה.
האנשים אנשי חורף במעילים כהים אני אוהב את הים, אוהב עוד
צבעים.
|
|
|
מה קורה?
מה המצב?
מה העניינים?
מה נשמע?
מה נהיה?
איך הולך?
מה חדש?
הבמה!
הבמה חדשה!
של חוסר> |
|
