|
הכל מרופרף כמו רוח שמשחקת בדגלים. ערפל שנכנס
מהואדי צבע הכל אפור והירוק גם נעלם. בבית חם, אולי
נצא, אבל אולי קצת קר, שנחכה ?
שכחתי כאבך / שביר כמו ים / מזדקר שוצף
ערגה גניחה/ בכל החושך יש אפלה / ואף פנס ישנו
|
מקרוב באו
הניחו ברזל על אדמה חרוכת שמש,
כיסו עצים שברו בתים
יישרו ארץ עד אין להכיר.
|
ואז הכול הוצף, כמו נהר בגאות, ולא יכולתי לעצור, אך גם לקרא
כבר לא יכולתי. הכול נסתם ורגש התנפץ בי, כמו גיטרה המנסרת את
הלילה. התהלכתי בתוך השקט שלי, אני היחיד שמפר את הדממה, עד
שהרגש רוסן כמו כלב במלונה.
|
את על גלולה של היום שאחרי, מפוצצת בהורמונים. לרגע על ציר
אובדן ולרגע מרקדת.
|
עד שראיתי שהלילות מתקצרים ושנתי נודדת
|
יושבת בצוקי תקוות אדם ומייחלת לנפילה
|
הניחה ידיים מצולקות על כתפיו וחיככה מסלולי מלאכים בשערו
|
|
|
אז מה את אומרת?
השואה הזאת
הייתה קטע
מלוכלך לגמרי
הא?
אדולף מנסה
להתחיל עם זאת
שאהבה את
התלאביבי |
|
