|
בז חטף בטפרים שלו דרור, ונשא אותו למעלה, הרחק מעל
שמי גינת שנקין, ביום אחרי שבריטני ספירס התאבדה.
שמש הבוקר ליטפה את פני, הרוח הביאה משב קליל של
טראנס ממכונית חולפת, תהליך השלום הכושל שוב נדחק
לכותרת משנית; ואני הבנתי, מתחת למשקפי השמש, שהסיבה
שכולם הזדעזעו לא היתה כי היא לא תהיה שם להוציא עוד
שירים שנשמעים כולם אותו הדבר, אלא שהם פתאום קלטו
שגם בריטני ספירס היתה בן-אדם.
בן-הימן עמית, יליד 1978, נולד וחי בתל-אביב. "7
שנים בפיגור" הוא ספרו הראשון.
וגברת ליפמנוביץ נשארת לבד
|
אני אטום במיטוכונדריה בסינפסה כולינרית של תיירואיד. זה נשמע
מסובך, אני יודע, זה תמיד מוביל לאותן שאלות שלוקח לך שעה
לענות עליהן, זה לא כמו להגיד 'אני בדופן של תא עצם' או 'אני
סוכר בזקיק שערה' כמו החבר'ה שלי מקורס אטומים.
|
ואני? אני כבר התרגלתי לתא שלי. התרגלתי גם לישון בישיבה,
לאכול מתי שמאכילים אותי דרך חריץ קטן. אפשר לחשוב שאני
בגולני.
|
היה לו בית עם גדר בצבע ירוק-נחושת-עתיקה כזה וגג רעפים וכוס
עם מברשת שיניים, שכל חודש הוא היה שוטף עם סבון ומחליף את
המברשת כי היה מצטבר שם משקע חיידקי מגעיל.
|
הקליע ברגל? הו, לא. הוא, הוא כמו משפחה כבר. חלק ממני. כנ"ל
החתכים והשריטות. והרסיס. לא, לא זה, הזה שבחזה. הכאבים באים
בגלים, הסוד הוא לגלוש עליהם - כן...טוב... זה, זה די קשה
להסביר. נו, מתרגלים, אתה יודע.
|
ובדמיון שלי אני רואה איך אני הופך את הקרבורטור, ומתחתיו
נמצאת הקופסה השחורה שבמקרה החליטו להתקין בפיאט פונטו 87'
הספציפית של הבן שלי
|
פשוט קפאתי, חסר אונים, מביט בגשם של הפגזים, צורב את ההבזקים
לתוך עיני בפעם האחרונה, מביט בפגז נוחת הישר מגן עדן אל תוך
מצבור התחמושת שלנו.
|
ופתאום הבנתי את מקום האלוהים בעולם. ב-7:20 בבוקר, במחלף
גנות. ההכרה פשוט באה עלי, הבליחה לי נגד העיניים כמו כרית
אוויר. כשהרכב רוטט בין ראשון-לשני-לשלישי-לשני-לראשון, כשאני
עדיין חצי ישן, ואין לי אפילו מספיק שכל בשביל להחליט על הילוך
ספציפי.
|
... מהיום הראשון שהאדם הקדמון הביא לאשתו השעירה תפוח קרוב,
דרך הימים בהם אבירים הושיטו לנערות מטפחת, עד היום. ואני? אני
רוקח בבית המרקחת "שור טבצ'ניק" ליד תיאטרון 'הבימה', וקוראים
לי יוליוס, ואני מקריח.
|
והרס"ר מתחיל לצחוק עם קצין המצ"ח, כאילו כדי להפיג את המתח
אבל בעצם אין שום מתח, זה בכלל לא הילד שלו שמונח שם בלי ראש,
והקצין אומר לו "אמרתי לך, שמעון, שאם לא תזמין אותי לבריכה
שלכם בטוב אני אגיע ברע".
|
"אהבה!" זעקה מכונת האדם
לשמן חלידות איברי
שתפסיק חריקת גלגלי השיניים
שאפסיק כבר לחרוק את שיני.
|
הרגשתי פירכוס? מאוחר בשבילך
אני בדרך אליך
נתפסת.
|
ואלוהים, כמו אפסנאי, מעשן ואומר:
|
בנמס הדונג בין נוצות כנפינו
כנשרים שזמנם תם צנחנו לים
והבנו שקרבנו מדי אל השמש
חרוכים התמזגנו לגוש של פחם
|
כשצריך לדפוק והמעמד מחייב
הדבר היחידי שדופק הוא הלב
|
...וצפיתי כשחתכת בו מהמוח לביצים...
|
על השער אתלה שלט:
"כלב לא נושך".
|
ואולי חוכמה היא,
מי יודע?
|
השנאה היא הרי רגש
כל-כך פשוט
וכל-כך טוב לחזור
למוכר מילדות.
|
איזה כיף להיות צעיר
כבול בעבותות למוסד משוחרר.
|
ואולי
סתם אהבתי להראות איתך?
כשצדי הרגיש נראה יותר מפותח
והבחורות חשבו שזה קסום ורומנטי
(אבל כדי להרשים אותן מספיק 4 ג'אנטים)
|
לזייןאתמורהבמעליתלדפוקמכו
תלמפקדלנסוע200לעצוםאתהעי
נייםלעשןג'יונטכשהזיןעומד
|
שיכנס קצת אוויר קר, גשום
ושיצא קצת העשן.
|
זה לא לב שבור
רק אגו מתכופף.
|
על הג'ל שנזל על המצח
ובקושי השאיר לי שיער
הבושם הזול שהסריח כל כך
והיה, תאמינו, יקר
|
תחת ההשפעה
הקפואה
אני חופשי כדג במים
מבריק, שותק ואחוז-תזזית
מתהפך
חסר משקל
מרחף
|
והכול כבר טוטא תחת שטיח יומיום
לכאורה נסתם הגולל
זה קהה מכדי החוצה לפרוץ
אך עתים אני בו עוד נכשל.
|
|
|
פירסמו אותי
בבמה
ואני לא רוצה
שיטרידו אותי כל
הזמן
(אחד שפירסמו
אותו בבמה מסביר
למה הוא לא
מוריד את משקפי
השמש) מסביר למה
הוא הולך |
|
