|
"אני מחזיק במקף הזה" (י. עמיחי)
1983 -
"כוכב נופל", "לא חשתי קנאה" ו"לכו אל המפוחית" זכו
בהמלצת המערכת... ואני ממליץ ללכת לים
"עדיף שתתעורר, אם תחלום את החלום עד הסוף לא תזכור דבר. אתה
יודע מה סארטר אמר על האסטתיות של הפרוזה?"
"מה?" שאלתי ובידי אחזתי בירכה.
|
כאשר נסתיימה בניית בית המקדש, החל מתמלא שלמה המלך גאווה.
אמר, מי הילל את השם ממני ומי בנה לו בית עבודה לתפארת.
התמלא הקדוש ברוך הוא זעם, וכבשו. שלח לו את הנמלה,
אך שלמה דרך עליה (בשגגה).
|
איני רוצה לצייר עוד
אלא במילים
|
הכרך כה גדול
אך בשום שדרה וגן
לא תמצא כמו ילדתי
נופת צוף עמקי שושן
|
אל כל אשר שומעים
נה
ונה נה נה נה נה
אל כל אשר חירשים
שתיקה
|
ציירי לך לב חמרמר
עיר ללא משמר
מעיין יבש
איש בודד במדבר מתרחק
|
תזוזת הלוחות מביאה לנשיקת
הגו אל הגו כהמשך ברכת
התשוקה המניעה את קימוט הגופים
הנשברים מרחפים כבשמי שנאנים
|
עץ כאביי צימח ענף געגועים
ממנו יורדים שני חבלים אל נדנדה
אבי שותק ומסיע בה עלה ורד ילד אפריקאי
|
זיעתי, זיעת עמל
רועה בארץ ישראל
העיזים בינות סלעים
אני ואת בחגווי דודים
|
והנה יאמר לי עגל
הרביצני על מי מנוחות
אנא, נהלני על דשאי חלום
ופלגים מפציעים בי משם
ועד הלום
|
זכרון אחד נותר מילדות
אני חוזר ובוכה על איזו שטות
המבוגרים אינם מבינים, מהדהדים באטימות
|
לציפור אכתוב
משהו בעל מעוף
את הנדודים
ואת הארצות שמעבר לים
|
נחמני, אבי
שחקני עד דוק חולותיך
לא ביקשתי חזון כנביא
איזה אוצר חבוי בין צוריך
|
אלי שבפנים רק לפעמים
ככבלים נקרעים, כים קדמונים
שוקעים שם שברי האמת
וחלום על חצי יובל בכלא
אל אלי שבחוץ מתעמת
|
היא כמו בובת וודו שלי
כל ליטוף של גבר זר
אני נדקר
|
אשב לי בגן, כל יום כל היום
אך איני בטלן, ולו לכאורה
שאינני עוסק בדברים בטלים
הנני רושם עוד שורה
|
תיזהרי ילדה
אני עומד ליפול
|
לו יכולתי להסביר לך
איך זה להיות כוכב נופל
|
כמו סיגל הנביא את תכונות הנודד
אני מיטיב לסובב את הברגים ומתעודד
|
הרי כבר טען הסופר החכם
כי בירושלים צועק החורבן
|
אחרי שסבא מת
הלכתי עם אמא
לביתו בירושלים
כמו שאמא אמרה
"לבחון את הירושה"
|
מחר אזמר על דשאי חדלי אישים
שהגשימו את החלום האמריקאי בארץ ישראל
|
כגבינה נאכלת בשיני עכברים
כך ידך בי שורטת סעיפי ורידים
|
הביט בה ממושכות
ולחש קצת לאלוהים וקצת לעצמו
"קסם של נוצות"
|
כמו אתרחסיס
אני מתקשר
עם האל
|
מה נהיה ממך
סלע המלכה המסותת הזה
כנדבך רבה
|
בסוף כל יום אתייצב
בהערב עמלי
על ראש התל
רק אני וכלבי
|
ענפים בוכים
עלים צדם אחד ירוק כהה שני בהיר
דוהים לאט וגוססים
לא כך זעקות ילדותי
אלה נשארות
|
והמלך יטה השרביט
ויתפזרו המטה
וחיל מרכבות בחזית
אז יזוז וירה ויגאה
|
קטפתי לה פרח
אדום ויפה
חושני להפליא
|
היום תהא קינתי לעשבים
קיץ זמן יבשו החרולים
וירדה מלכות שמים אל כל הנגלה בדם ילדינו
הלא ישובו הם
|
קטפתיך משמי יגון מעבים כאובים הורדתיך
נגונך לי מלב אל ציפורן מילותיך פצועות בסלע
|
כל רבדיי רוקדים
בשכרון העבה
בגרונות גניאולוגיים מגוונים
|
אני גאה להודיע
אני נוסע
לארץ כוש
|
הציפה קצת בורחת, המצעים מסריחים
וכמחט בשחת, האושר נחבא כאן
בין שיירי החיים
|
הם הפצירו בי לעזוב את החלום
ולהצטרף אל הקריוס והבקטוס
של שיני הזמן
|
כשאינך, תמיד את ישנה
נמצאת - ואעלם על גדותיי
|
לו ניתנה לי שלמות
ואהיה זמר רגאיי
|
לקטוף איזה ירח
וכוכבים מקבוצות שונות
להכין סלט שמים וארבע הרוחות
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
"אני מרגיש שאת
לבי היא לשה"
"עזוב בוא נלך
לבמה חדש" |
|
