|
ירדתי מהאוטובוס. השמש התחילה לשקוע במערב, יוצרת גוון סגול
בשמיים, צמרמורת עוברת בגופי. 35 יום לא הייתי בבית, כוסאומו
המניאקים.
|
בוא אני אספר לך מה זה פחד, פחד זה כשאתה ישן במוצב, מרגיש
מוגן, יודע שכל המדינה מאחוריך, שאם יקרה משהו אתה מוגן, כי יש
לך שכפ"צ וקסדה בחדר, אתה חולם, אתה הולך ברחוב עם חברים שלך
פתאום אתה שומע מאחוריך שריקה
|
נכנסתי לאוטו והתיישבתי במושב הקדמי לא זה שליד ההגה, חגרתי
חגרתי בטיחות "יששששש" צרחתי לשמים, "אני מבין אותך אחי, שלוש
שנים אני מחכה ליום הזה, רק עוד קצת, עוד שלושה שבועות אנחנו
בבית".
HOME SWEET HOME""
|
"היי, אתה, זלמה, עוף אחורה". הוא עשה מין תנועה שהוא לא מבין
אותי. "כן, בטח." צעקתי לעברו שיעוף לסוף התור. "למה? מה קרה?
מה עשיתי?" איך הוא מעז בכלל להתווכח אתי? נתתי מכה עם הנשק על
עמוד ברזל שהיה לידי. הקול עשה את שלו והערבי ברח לסוף התור.
|
נכנסתי לתוך בית חולים, ראיתי אותו יושב שם על כיסא גלגלים,
רציתי להתקרב אליו אבל היססתי ,מי אני שאגש ככה סתם לגיבור
חשבתי לעצמי, לגשת לאחד שהיה מוכן להקריב את חייו למען המדינה
בזמן שאני עשיתי בטן גב ברמת גן...
|
אני נכנס לבנק אומר שלום לדודו השומר במשמרת לילה ונכנס להחליף
למדים.
אני מציץ בשעון, אוקיי חמישה ל 7 ואני מוכן, אני מציץ לאחור,
הקופאית החדשה כבר במקום, אבל איפה לאה?, אני לא רוצה שהיא
תאחר שוב, היא הייתה טובה אליי כשרק התחלתי.
|
עליתי לשמירה, הכול היה חשוך. אף אחד לא רואה אותי, לפחות אני
מקווה שזה ככה. חמש דקות לאחר החילוף שמתי על אוזני את האוזניה
ולחצתי על פליי. המוזיקה התחילה לפעול, מרגיעה אותי, מנחמת
אותי, מוציאה מהשביזות. הזמן טס, עובר שיר ועוד שיר.
|
על מה חושב אדם גוסס לפני שהולך לעולמו?
|
|
|
לא רוצה להציע
סלוגן מתוחכם
נוסף לבמה. |
|
