|
דברים שכתבתי או ציירתי בגיל ההתבגרות.
חלק טוב, חלק פחות.
אבל הכל אני.
אני לא קטן, דווקא די גדול.
אמא אמרה שכשנולדתי היו לי כנפיים אבל אבא כרת לי אותן.
|
כשאתה לא יודע על עצמך כלום יותר?
פה אנחנו נכנס לתמונה.
|
בפעם השניה שמתתי זה כאב מאוד, כאב מידי.
ג'וני ראה אותי אוכל איזה חתיכת פולקע שהתגלגלה ברחוב, החליט
שהיא שלו והרג אותי. איך הרג? לא מסובך.
|
ישבתי מול המחשב בחדר שלי כשלפתע ראיתי אור מסנוור בחוץ.
התחמשתי באלת הבייסבול החביבה עליי, עם שני קפצונים בכיס
ויצאתי לבדוק את פשר הדבר.
|
הלכנו איזה חצי שעה בדרך. היא ספרה לי כל מיני דברים, הרבה
דברים. לא שמעתי כלום, וחצי ממה ששמעתי לא הבנתי.
הרגשתי את היובש מדגדג בגרוני.
|
התייעצתי עם החבר הכי טוב שלי שלא ידע לעזור לי, הוא רק אמר
שאני לא יכול לשאול אף אחד על זה כי כולם יחשבו שאני מוזר. אבל
הייתי חייב.
|
Slay us all to the last one
Turn its back and then begone.
Betrayal is here and not satisfied yet
With an army of promises that were not kept
|
ואני יודע שמזה רק רע יכול לצאת.
|
אני רוצה שכולם ידעו שאני כאן,
ושאני מתכוון להשאר לפחות עוד קצת
ושהכל יהיה פחות טוב אם אני אלך.
|
מחזה כזה אני לא אשכח בחיים.
נקמת הים שהודף עצמו וכובש גם היבשה,
שמציף את החיים בגלים של שנאה.
|
שום דבר לא יעצור אותנו ביחד,
ואנחנו ביחד עכשיו.
|
יושבים יחד ומדברים על כלום.
שניים הם.
בוהים יחד, ספק לחוד, בעוד שקיעה גוועת.
וכמוה גם הם. כתומה וגועשת, ובקרוב - זיכרון.
|
הצלקת הזאת לא תיעלם לעולם,
לפחות עד שאני לא אכבוש אותו.
|
גדלתי בענף שחור.
אני שונה מאחרים, שונה בתכלית.
|
אולי זה מצער שבן-אדם שמסתכל על בן-אדם אחר ורואה בו את חזונו
הפרטי מצליח להשפילו עד עפר ולרמוס גם את עפרו.
|
הייתי קורא לך יומן, אבל אתה רחוק מאוד מלהיות אחד. אני אאלץ
להסתפק בך, לבינתיים. אם אתה משוכנע שבמהלך הדיבור שלי אני
אגיד משהו כמו: "אבל מה אתה יודע, אתה בעצם רק דף", אז אתה
יכול להתחיל לשכוח מזה.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
כשתתפוס את
הבועז הזה, תגיד
לו שהוא מכניס
גם עמוד
באיטלקית, אם
הוא רוצה לשמור
את הראש שלו
מחובר לכתפיים.
אחרי זה תמצא לי
מישהו שכותב
שירים באיטלקית,
תביא אותו לפה
ותנעל אותו
בחדר.
לא שלי, קאצו!
זה עם המחשב.
המפיונר
הקומפולסיבי
חושב קדימה |
|
