|
יוסי אהב לעשן, אולי יותר מכל דבר אחר, יותר מלישון בשבת, יותר
מסקס, יותר מספר טוב, אולי אפילו יותר מאת אוסף הגיטרות המטורף
שלו או את מדף התקליטים הנדירים, כן, הזה שכל החבר'ה ידעו
שמתפעלים בו רק מרחוק ובלי רשות אף אחד לא העז חלילה לגעת בו.
יוסי כל כך אהב לע
|
פתחה חלון
לשאוף אוויר,
פלטה עשן
סגריה זול,
רוצה לשכוח את הכל,
אנג'לינה...
|
כמוש בזרועותיי הלילה,
שולח מבט נאלח,
|
היא מתפרקת בעצמה,
שורות של דומינו ברוח
אז מתאפסת על עצמה,
כמו מתחפשת לאדם רגיל
|
ולשם אני הולכת,
כנועה ומטופשת,
קרועה ומשומשת,
כפרוסת לחם מיובשת,
|
תדע שהעולם הזה שלך
הוא רק דוגמית,
והמצב הזה שלך,
נבחן מכל זווית.
|
בדירתה מספר שלושים,
סרוונט מעץ אלון ישן,
חרבה בגיל שלושים,
ניגר ניחוח מעושן
|
ספוגה בטעמי לוואי,
ניחוחות מנעוריי
|
כממתק דביק,
נעוצה בין שינייך,
טרף קל,
לשעת לילה מאוחרת.
|
ולמרות שזה לא אותו האפקט,
תוך שניות הן פרצו, הדמעות.
|
עם שיער מקורזל
וידיים קשורות,
לפעמים מסתבכת,
קצת, בקצוות...
|
זורע בי זרעים על עונג,
זורע בי זרעי תיקווה.
נשמות קטנות,
תוהות, טועות.
|
כאב חדש ישן, מצאתי ברחוב,
טיפוס מנוכר שהכרתי מקרוב,
|
פגום אתה, אך אמיתי,
ויופייך הוא רק לעניניי,
ויודעת אני שאתה רק שלי,
נשמתך חרוטה בנפשי.
|
כינסה את זוג שדיה,
בחזייה ורודה,
מדאם כובסת לבניה,
|
פצחה בצעד מהוסס
רתמה עצמה בקשר גס
|
שקטה כבוקה,
יושבת גמורה,
מעשנת...
|
אחת שדופה וערירית,
בגיל העמידה,
מעט בוטה והמונית,
|
שעת לילה קרירה,
ישובים עצלים, כמה חבר'ה בורים.
|
היה נפגש איתה קבוע,
סוג של שיגיון,
פעמיים בשבוע,
באיזה בית מלון.
|
פלורה מפולניה הייתה אישה נאה,
ומכל מעריציה היא בבז'ז'ק בחרה,
בחור משכיל, פרצוף חמוץ,
הם דיברו רק על מה שנחוץ.
|
בשירותים של הבר,
התאהבנו ישר...
כך, שם בפנים,
מלפנים,
מאחור,
בפנים...
|
מסתכל עלי מלמטה,
בעיניים צרות ושקופות,
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
רק רציתי לאמר
שכל מי שלא אוהב
את אלאניס
מוריסט יכול
ללכת לצלול בים
המלח.
אודיסאוס |
|
