[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בלה גלפנד
ICQ 173555602 173555602
אל היוצרים המוערכים על ידי בלה גלפנד
Natasha, to love is to suffer. To avoid suffering,
one must not love. But, then one suffers from not
loving. Therefore, to love is to suffer, not to
love is to suffer, to suffer is to suffer. To be
happy is to love, to be happy, then, is to suffer,
but suffering makes one unhappy, therefore, to be
unhappy one must love, or love to suffer, or
suffer from too much happiness, I hope you're
getting this down.
(from "Love and Death" / Woody Allen)

אלה היו כמה שניות של לוגיקה צרופה.

"I've never been an intellectual, but I have this
look"
(Woody Allen)

בלה גלפנד ילידת 1984,
אוהבת את וודי אלן, את האקזיסטנציאליזם בפילוסופיה
ובספרות (בעיקר סארטר) ואת זרם הפסיכואנליזה.
לומדת משפטים ופסיכולוגיה + אוהבת אמנות לסוגיה =>
קצת בעייתי...
מפנה מקום של כבוד גם להומור שחור ולנימה פלצנית
בכתיבת הקדמות בדפיוצר.

בארכיון - דברים ישנים שמתחילים לעלות לי על העצבים
(מי יותר מי פחות), אבל אין לי לב להוריד אותם
כליל... :-/



הרגשתי צורך לשתף - תמונה שצילם עומר קינמון והיא
עשתה לי בום בראש:
http://stage.co.il/Stories/333332




לרשימת יצירות השירה החדשות
ובאוזניי - להקה בריטית מנגנת
בשלווה
ובאחווה, כמעט כמו של זמרות בכנסיות

עניינים ברומו של עולם יתרוצצו בינותינו
כמו בסדרה חינוכית על "בינו לבינה"
ובין צחוק משתובב
לישיבת רגל על רגל
תחפוץ להשתחל לה גניחה מגונה

מכריחה אותי,
לבחור את תיאורייך בקפידה

לא מרגישה, אך יודעת
מהו אפיל

אינטרוספקטיבי
לא נשאר הרבה כשאי אפשר לבוז,
בקושי אפשר לכתוב

לפסול אותם מהר,
מהצפוי להישמר

הרגעים האלה -
אולי לא ניכרים בי,
אבל הם נשארים בי

סרפנים זקנים עם שיער קצוץ מדברים
על אחוזי שומן

עד זרא התמלאתי בקריצות, בכפלי משמעויות.
הגיעו אלו עד לקצות אצבעותיי,
ומתקשות האצבעות לכתוב
את שראשי הכבד מתקשה לעצב

עצום ההעדר,
זועקת השתיקה,
כואבים השרירים מחוסר עשייה

משחילים בשביל
ושוב משחילים

ויבוא אליה עם ורדים.
וקוציהם, כמטאפורה מאוסה, ידקרוה בידיה

ואני במרוץ החד סטרי. ללא הצללים.

אבל אני רוצה לכתוב את השיר הכי
נשק גרעיני

חום גופו מתפזר

ואפילו המילה הזו
אלומה

I WISH I WERE BLACK
כתבתי בקול רם.

אני יודעת
למה,
ואני יודעת
איך.

כך חצי שעה, שכמו ילדה קטנה אני רק רוצה להעלם,
מתחילה להיזכר בנוסטלגיה בשקט המלאכותי של לפני כן

סתיו מעביר תער חד לאורך גופי

ליברטי -

מעלה אותי
מלאה אותי

I thought I was someone else
אני רציני

אקפיד על שביל יפה בשיער
אתאפר
אתחפש

אני עושה את אותה הליכה הכרחית מדי יום
הולכת, פוסעת, חוששת,
שכל בתי עשר הקומות יפלו עלי
ושכל בתי שלוש הקומות והגינות הפרטיות יקרסו עלי

והגעתי אל התחנה של האוטובוסים
ואם פספסתי, הרי שזו ממש עוגמת נפש -
יש ללכת עוד בין בתים של אנשים שאני לא מכי

למיוריאל המינגווי היה מבט.
של אוכל סיני מול שעשועון טלוויזיה

ז'אן פול סארטר אמר:
"האדם נידון להיות חופשי",
וכעת מששחררתי את עצמי מכבליה של דת

כמה תלותי!
נו, באמת,
זו לא עת
מתאימה
לו
להיות מחובקת
אין
מי שיחבק

אך כשמגהצים -
בכל זאת מתקמטים

הזורמת
הזועמת
שפועמת

התפרץ אל פסגת הלופ של הגיטרה.


לרשימת יצירות הפלסטיקה החדשות
קולאז'
אל היצירה
עיתונים, קרטון ומים


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
יציר מחשב
אל היצירה




אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
"מחווה" זה סתם
תירוץ לגניבה
ספרותית.



צרצר.


תרומה לבמה





יוצר מס' 14799. בבמה מאז 3/8/02 10:54

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לבלה גלפנד
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה