|
שילוב הצחוק והבכי
הדממה והרוגע
הכאב והשמחה
האהבה.
האהבה שפגעה.
הבדידות שהותירה אותי מאחור,
הצער היגון והסבל.
לבד.
זאת היא, בין שמיים וארץ,בין רצון ואי כוח,
המשמעות,הנסיון.
זאת היא , כעיקרון.
לילה, חושך, היא ישנה, נותרו עוד שעות ספורות של שקט לפני
שתתעורר, לפני השקילה, ולפני האכזבה, לפני הכאב, ולפני האהבה.
|
נשיקה שוקקת
שקט
טעם מתוק
מחשבה מרתקת...
געגוע.
|
אם רק לרגע,
הייתם יכולים,
לנסות ולראות את שדות מחשבותיי,
את שרידי כאבי,
את שתיקתי הכול כך רועמת,
ומסכנה.
אילו רק הייתם יכולים.
|
את חיה לך בתוך בועה,
עטופה בזכוכית, רכה כ"כ,
פגיעה כמשי,
את עטופה מכל כיוון,
שקועה.
|
שוב הולכת לבדי ברחוב
מוקפת אנשים, שונים ממני
מחכה לך, המיוחד שלי,
שתבוא,
שתבוא ותחמם אותי .
|
רוצה לצאת,
לצמוח,
רוצה רק עוד מעט כוח.
אך נופלת ונחבטת,
במלוא הכאב,
במלוא העוצמה.
|
מצליחה לעלות אך שוב נופלת,
ונשברת, כואבת.
הסדין הלבן הוכתם,
איננו חלק ויפה.
|
הפנים הקפואות
העצובות, השוקקות,
רק רציתי לנשום,
להגשים עוד חלום,
של רזון,
פנטזיה מעבר לדמיון.
|
כי אני מפחדת,
מפחדת לנסות,
מפחדת לראות,
מפחדת שוב,
שוב לטעות.
|
איך ידעת להסתכל
כשאף אחד אפילו לא התבונן,
איך ידעת להביט
במקום כה אפל
|
כואב לי.
שלא מבינים.
שלא רואים.
שמפריד כאן מסך,
מסך שחור, מסך אפל
העוצר בעדי לראות אותם,
להקשיב.
הגורם לי לפתוח עולם משלי,
עולמי הפרטי.
|
אתה רוצה ולא רוצה
אתה נותן ולא נותן
אתה לוקח רק לוקח
אתה שוכח ושוכח
ואני רוצה ורוצה
|
אתם חושבים ורוצים ומנסים אבל בעצם,
תעצרו לרגע, ותבינו,
שאינכם רואים,
דבר.
|
את כה קטנה וכבר יודעת כה הרבה,
על גופך עברת את הנורא מכל,
אני רוצה להציל אותך,
אך ידי כה רפה ואין בכוחי לעזור לך,
אין ביכולתי, בכאבי, בחיי.
|
|
|
זה לא אוכל.
אמרתי לו, גלידה
זה לא אוכל.
הוא אמר לי זה
כן. אמרתי לא.
הוא אמר כן.
אמרתי זה לא.
הוא אמר שכן.
אמרתי לו, גלידה
זה לא אוכל,
בריטני ספירס זה
לא מוזיקה, יורג
היידר זה לא
נאצי. הוא אמר
לי נכון, אבל
גלידה זה כן
אוכל. אמרתי לו
שזה לא. הוא אמר
שכן. אמרתי שלא,
הוא אמר שכן,
אמרתי שלא.
פינקי, שיחות
שהתנהלו באמת |
|
