|
שילוב הצחוק והבכי
הדממה והרוגע
הכאב והשמחה
האהבה.
האהבה שפגעה.
הבדידות שהותירה אותי מאחור,
הצער היגון והסבל.
לבד.
זאת היא, בין שמיים וארץ,בין רצון ואי כוח,
המשמעות,הנסיון.
זאת היא , כעיקרון.
לילה, חושך, היא ישנה, נותרו עוד שעות ספורות של שקט לפני
שתתעורר, לפני השקילה, ולפני האכזבה, לפני הכאב, ולפני האהבה.
|
נשיקה שוקקת
שקט
טעם מתוק
מחשבה מרתקת...
געגוע.
|
אם רק לרגע,
הייתם יכולים,
לנסות ולראות את שדות מחשבותיי,
את שרידי כאבי,
את שתיקתי הכול כך רועמת,
ומסכנה.
אילו רק הייתם יכולים.
|
את חיה לך בתוך בועה,
עטופה בזכוכית, רכה כ"כ,
פגיעה כמשי,
את עטופה מכל כיוון,
שקועה.
|
שוב הולכת לבדי ברחוב
מוקפת אנשים, שונים ממני
מחכה לך, המיוחד שלי,
שתבוא,
שתבוא ותחמם אותי .
|
רוצה לצאת,
לצמוח,
רוצה רק עוד מעט כוח.
אך נופלת ונחבטת,
במלוא הכאב,
במלוא העוצמה.
|
מצליחה לעלות אך שוב נופלת,
ונשברת, כואבת.
הסדין הלבן הוכתם,
איננו חלק ויפה.
|
הפנים הקפואות
העצובות, השוקקות,
רק רציתי לנשום,
להגשים עוד חלום,
של רזון,
פנטזיה מעבר לדמיון.
|
כי אני מפחדת,
מפחדת לנסות,
מפחדת לראות,
מפחדת שוב,
שוב לטעות.
|
איך ידעת להסתכל
כשאף אחד אפילו לא התבונן,
איך ידעת להביט
במקום כה אפל
|
כואב לי.
שלא מבינים.
שלא רואים.
שמפריד כאן מסך,
מסך שחור, מסך אפל
העוצר בעדי לראות אותם,
להקשיב.
הגורם לי לפתוח עולם משלי,
עולמי הפרטי.
|
אתה רוצה ולא רוצה
אתה נותן ולא נותן
אתה לוקח רק לוקח
אתה שוכח ושוכח
ואני רוצה ורוצה
|
אתם חושבים ורוצים ומנסים אבל בעצם,
תעצרו לרגע, ותבינו,
שאינכם רואים,
דבר.
|
את כה קטנה וכבר יודעת כה הרבה,
על גופך עברת את הנורא מכל,
אני רוצה להציל אותך,
אך ידי כה רפה ואין בכוחי לעזור לך,
אין ביכולתי, בכאבי, בחיי.
|
|
|