| 
 
 
 
 
 
 
 | 
 | 
 קוטפת תפוחמקלפת את הקליפה
 ומאחוריה קול מודיע:
 ...
 
 | 
 | בכל פעם מחדשכשמישהו לוקח נשימה
 ונושפם אט אט
 אל עמק חיותם
 
 | 
 | מסרבת להיפרד האיילה...לפתע, מקפלת רגליה
 ושולחתן הישר לעבר
 העיגול ההוא
 שמטשטש אט אט...
 
 | 
 | אני מרגישה אבודהאף אחד לא יודע, אני סוחבת
 את עצמי מרגע לרגע, מנסה להחזיק
 מעמד.
 
 | 
 | אתה רץ לכל הכיווניםלא יודע איפה לעמוד
 בתוך החלום שלי
 
 | 
 | כנרת, ככינור זמריוכשייללו מרורים
 לאור הירח
 
 | 
 | ואני - כשבויה הולכת בעקבות רוחופסיעותיי נשמעות לקצב גליו
 הדו קורא אלי מכל עבר
 מנסה להמלט, אך יותר ויותר נסחפת
 
 | 
 | חייו כחיי אלמוות, מפזז ברקיעיםספורים ואינם תמים
 כגיבור לרוץ אורח שנותיו
 ארוכות כתקוותיו מעלעליו הנעים
 
 | 
 | נמנעת מן האמתאך יש
 בה באמת
 משהו
 
 | 
 | כשאתה חוזרומביט בי בכזאת רכות
 כאילו השמיים הטביעו בפניך את חותמם
 
 | 
 | ..עת דיברנו על עצמינותעינו באהבה..
 
 | 
 | אני אף פעםלא פורקת לחלוטין
 אותך ואת מה שהיינו
 ואת מה שהיה יכול...
 
 | 
 | לא, לא בוכייהעיני רק בך צופייה
 בכל ישותך ולא תם זמני,
 לעולם לא אאבד את תקוותי
 
 | 
 | וכשלהבה אחרונהתסמל את שעתו הקרבה
 את ראשי על הכר אניח
 
 | 
 | ואני- קרן אור חדשה,משתחררת מכבלי השמש
 ורואה אותך- כבר מרחוק
 
 | 
 | סוכריותמתפוצצות
 ואני
 חושבת שאני איתן
 
 | 
 | סגורה בכלוב של חצותלעתים חוזרת
 להיות אני
 
 | 
 | למה?כשאני יודעת שהאוויר הכי טוב
 בא בסתיו?
 
 | 
 | מחפשת סיפורשיספר לה את חייה
 חיפוש עצמי
 חיפוש אינסופי
 
 | 
 | יש לך מסמרים בראשוהם אומרים לך מה לעשות
 כל הזמן...
 
 | 
 | למצוא את השמחה בדברים הקטניםלהרים עלה יבש
 לראות שהאדמה לחה
 ולהבין שהעץ השיב לו את הלוואתו
 
 | 
 | ובימים הוא סומאמסתבך בין הענפים
 עיניו זבות דם
 
 | 
 | חובקם בזרועות דמיונותיו,שיוכל לחבקם שוב ושוב..
 
 | 
 | וכשעל פניהם חולפותכראות מיתריי
 את מילותיך היפות
 נהמו בצליליהם
 
 | 
 | הם מנסים למשוך אותך למטה, אליהםאני רואה אותם
 
 | 
 | עם הזמן אתה מתקתק מאחריי
 נותן לקצב
 להסתחרר במעגלים
 
 | 
 | כן אז- כושר השכנוע מתגברכך כרוז מתחיל, יוצא ואומר:
 "כל הנחלים לים זורמים"
 והם את שלהם בודאי עושים.
 
 | 
 | זה כמו לבנות ארמון בחולולא לאבד ממנו אף טיפה
 של חוזק
 
 | 
 | אתה ממלא אותי בשתיקותיך
 ובתוכי
 קול שאון גובר
 
 | 
 | כשיכורה ברחובותתשמח אהובים
 תמלא כפיהם חינם
 במלט שושנים
 
 | 
 | אם דעתי דבר נעלמת , האם השמיים יתכסו גם הםכערפילי שנים שובבים מתלחשים
 לוחשים אלי כביום היוולדי
 
 | 
 | 
 הדי תופים ממהרים במסדרון
 ונעימת חליל
 משתרכת מאחורי גבם
 
 | 
 
 
 
 
 | 
        
          | ב 7 אגורות לדקהלא תטריד את
 החברים שלך?
 |  
 
   
 
 
 
 
 
 |