|
וחרב מלים חולת אהבה
מריקה סחרחרה
כרולטה
מלבו הנגול
|
עזוב, אני אומרת,
במחשב שלי
הגמירות שלי
שוות יותר.
|
גר אני בארץ זרה, מתחפש לאיש אחר.
במטבח הגדול הזה אני גר, בחצר
מפריח כבסים. ערוותי בלי גיל
עיתים עירומה במטבח, רדומה למחצה
|
מול צלחת אחת מדלחת
תריסר כלבים במנבחת
|
נמלים עמלים במקומו
מרגע קומו אל ממלכתנו
איני זקוקה לדעתי ליד דעתו
רק מנגינתו עיקר
|
השפע - ארוחה בלתי-פוסקת,
כלחצי נוזליה של אביונה זרה
באשכים תפוחים.
|
מערימת עכברי ספינה טובעת
הקברניט מציץ ומצייץ.
על פניו בחיוך עיוור גוועת
תקווה נואשת להיחלץ.
|
כשאמרתי שאני אוהבך
רציתי שתהיה זו אמת.
כל כך רציתי להיות אוהבך
אבל לא ידעתי איך.
|
קשה לשורר לאורך השדרות
את שפעי הדרך השבעה
כשנורות ברודוויי מאירות
לבעל מאה מרובה דעה
|
חשיכה גדולה למפתנך תרבץ,
אפלה על הפסגות תושלך
וכר המוח הפורה, זרעו בו מלח
|
במים עכורים נדוגה בבואתי
ותמונתי חסרת צבעים ניצודה בכפול-קנה
ממריאה כברווז שחור-לבן מפאת המים
|
היא מפהקת רדומה,
חומקת אל מעגל תחומה,
סדיניה מפרשים לרוח.
בהם הותשה שארית הכוח -
גווי כבר לא מיתר מתוח.
|
אנוס אני לברך והקללה ממתינה.
אנשים ישנים על מדרכות,
המדרגות להם משתנה
|
הידיים
לופתות
ישבן.
הצעקה
|
עמוד רודף עמוד, תחנות רצות
להסתתר בתוך המנהרות.
הסתר פניך לתייר,
ואל תשלוף ארנק,
העיר היא יער.
|
וצבאות יהוה מרוקנים ת"ק פרנסה
בשאגות הפצועים וסוסים
כרותי ראש ופרסה.
|
השפתיים יתרכזו
נחשקות כמו לשריקה
חנוקה.
הגב ימתח כקשת
ואני אמהר כחץ
לתוך ענן השינה.
|
אלצת את הקירות לשכב הדום
את החלל לשנות ממדיו
לזנק, כדי לטבוע
לרחף בחוסר נשימה
|
לא נרדם על כורסתו,
לא מילא עד תום כוסו
מזייף שיר מחאה לפרנסתו,
עד שייפול על כרסו.
|
פני הדור כפני אדוניו
מסתיר פניו ומתהדר בפניניו
אדוניי אלוהינו אדוניי אלוהינו
|
בין עיניי מתקתקות טיפות
הסבלנות כשעון רץ לאחור.
שעון על עמוד,
|
ים שכחה מתקרב, גליו הם שיניו,
המושחזים לקראת המגע.
חניכיו אדומים, וחסד גווניו
אינם שקיעה ענוגה.
|
מדכא להיות משורר שולי דוכן
בשבוע הספר העברי
אלף תשע מאות תשעים
ואחת ושתיים ושלוש, ואלפיים ותשע.
|
איני אומר ששתיקתו רעמה -
האם נחרשתי לחוכמת הדממה
|
אולי סוף סוף תבין כיצד
גוש אדם כאיש אחד
הורד אל מדפים,
ואיך בנהמה רוחשת
הר נישא לו מעליו
במועל לב, לטהר יבשת.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אני אוהב לאונן
על מודעות אבל
בעיקר על ניצולי
שואה שמתים
בשיבה טובה
זה משאיר לי את
הזין בערך פי
שניים מהזמן רק
מהמחשבה שזאתי
הייתה פעם כוסית
שאנסו אותה
הנאצים ועכשיו
היא והקוס הרקוב
שלה עכשיו
מתים.
אבל בעיקר אני
אוהב שלכת.
אנתרופולוג
קליני
בראיון נדיר
לאילנה דיין
בעונה הבאה של
עובדה. |
|
