|
קוראים לי אלכסהבַת.
נולדתי עם שם אלכסנדרה. שם ארוך ומסובך שאין סיכוי שילדה קטנה
נורמלית תוכל להגיד אותו.
אני הייתי ילדה נורמלית ולכן הרבה זמן לא עניתי לשאלה "איך
קוראים לך?". בארוחת ערב אחת המשפחה המודאגת החליטה להקל על
חיי ולקרוא לי
|
בהמלין היה בוקר מקסים. השמש זרחה וחיממה את האוויר בדיוק
במידה, לא היה חם מדי ולא קר. מפעם לפעם ירד גשם קצר ונחמד
ובשמיים הופיעה קשת. ולפעמים הופיעו שתי קשתות, אחת משמאל ואחת
מימין. העיר, שהשתחררה מכיבוש העכברושים, חגגה את בוקר העצמאות
הראשון שלה.
|
את הסיפור הזה שמעתי מחבר ותיק. לא אגלה את שמו, למרות שהסיכוי
שאתם מכירים אותו קטן מאוד, כי לא רק שהוא אחד מרובנו, הוא גם
אחד שמשתדל את רובנו לא להכיר. הוא חי לו את החיים שלו, מספר
במִסְפָּרָה האדומה שלו, ומכניס לשם, לחיים ולמספרה, רק את אלה
שלפי הערכתו יה
|
יצא לי כמה פעמים לפחד במקומות מפחידים.
בפעם הראשונה אני פחדתי כמעט באפריקה.
זה היה כאשר עוד לא היינו בישראל. יום אחד חזרתי הביתה מבית
הספר וגיליתי שהסלון שלנו ריק, אבל לא לגמרה: באמצע הסלון
הופיע ארגז ענק. בתוך הארגז היו כמעט כל הדברים שלנו: כסאות,
מנ
|
|
|
אפ על הרגליים!
ותקיפו את הלול
250 פעם!!
אפרוח ורוד,
בריצה קלה. |
|
