[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בתיה אבן-צור


לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הוא יושב לו שם,בפינת הרחוב,בין שיחים ירוקים ועלים
מטפסים.כמעט נבלע בנוף,שקט,כמו זיקית משתלב.ברחוב סואן,אמהות
חולפות על פניו,ילדים באופניים צוהלים,גם הם על פניו
חולפים.שמש זורחת ושוקעת שוב והוא ממשיך לשבת...זה לא באמת
שאין לו לאן ללכת ,הוא פשוט לא יכול.

אני חושבת שפעם שמעתי אותו אומר שבבית שלו אמא שלו נותנת רק לו
לשטוף ולא לאף אחד אחר, כאילו זה כבוד גדול לשטוף, כאילו צריך
מיומנות... אבל אני לא בטוחה שהוא באמת אמר את זה, עבר הרבה
זמן, אולי המצאתי.

הייתה לה נשמה שכזאת היא הייתה פיה של דבש ואגדות בעולם של
חרא ומור"קים שהדבר הכי קרוב בו לאגדות היו המכשפות והטרולים
מסביב..
היא תמיד נתנה חלב לחתולים,אספה כלבים משוטטים הביתה...פעם היא
הצילה פרפר,הוא נרטב משלולית והיא ייבשה לו את הכנפיים והוא עף
לאושר.

איש:"ילדה מה שמך?"
ילדה:"אושר".
איש:"אהה...על שם האושר בעולם?"
ילדה:"בטח, על שם האושר בעולם...על האושר שבמלחמות,ההנאה
שבלוויות,אנדרטאות מרובות..."

אורבני
הפועלים הרומניים התייצבו לעזרתה, גינונים של אירופה בתוך אתר
בנייה. הם היו שלושה שהרימו אותה, ככה זה כשאתה בן שמונים
ושתיים וחצי, אתה כבד, מלא. הם רצו לקרוא לעזרה, אבל היא לא
הסכימה, היא ישרה את שמלתה, סירקה באצבעותיה את שערותיה
הפרומות לתוך הפקעת הלבנה.

דמיין לך דפיקות בדלת,דמיין לך מסדרון קר,דמיין לך גופה ופנים
חיוורות מביטות
לא מביטות בך...
זה הילד שלך?


לרשימת יצירות השירה החדשות
אבק של פיות
ואבק של שריפות
ריח מלאכים
וריח של מתים

כמו עיתון עזוב
דפיו נקרעים מתבדרים ברוח שעל מושב רכבת דוהרת
כך נותרתי אני

אני רוצה שתתגלח משיערך, מעצמך, משריונך,
תחפון אותי עמוק לליבך, מוחך, נשמתך,
אני רוצה לקחת חלק

הייתי רוצה להיות לך באר משמר,
שתשלשל דליי צרותיך לבטני
שאגאל אותך מכל מכאוב
שאנצור אותו בי...

רוצה למצוא את כף ידך בהמון
שנלך מפה,
בואי נלך מפה, זה בית קברות

ומתוך הסתכלות לתוך עיניים
ישבנו בוואדי מול ים שניים,
בדממה אין סופית
בשקט שלנו...

מחקתי אותך על חול של זהב...

הוא ילטף עורי המבריק
מהשתקפות של לבנה

כל כך בודדה הייתה
שאם היה עובר איש על פניה,
לא רואה אותה,
לא נוגע,

הייתי מוכנה לזה,
לא הייתי מוכנה למות,
לא הייתי מוכנה לזה
לאלפי כדוריות ברזל

להתערפל, להתכרבל להתעגל
להיות אחד, להתמזג, להעלם
להרדם

לפניך הייתי עטופה בשריון
בלתי חדיר, עבה נוצץ
ביני לבין עולם חוצץ...

היא אוהבת לרקוד גם לבד
היא תתגמש היא תגשש
באור, בצל, באפלה,
עם נוף הבוקר תלחש תפילה

אני מאחורי זכוכית
כמו בובה בחלון,
שחקנית בתיאטרון
מוצגת לראווה להמונים

אני
הפסקתי לצעוד בבטחה
מעכשיו אני בודקת כל מדרכה.

מה שכמעט היה

התרגלנו למציאות של חיים בקופסאות קרטון...

ערב חתונתך, תום תומך
עדיין קשת יום ומרה
הינך צרה, אלומה, קמורה
תחת חופה לבנה

פה בארץ חמדת אבות
נשמות שעבד עליהן הקלח
ריחות של דקרון ספוגים במי מלח
של דמעות שייבשו


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
השנה 2045 והתחזית פסימית,
סוכני הנדל"ן מוכרים היום דירות
עם מגרשים צמודים למדד של גופות...

מצבות נערמות שורות שורות




פירסמו אותי
בבמה
ואני לא רוצה
שיטרידו אותי כל
הזמן




(אחד שפירסמו
אותו בבמה מסביר
למה הוא לא
מוריד את משקפי
השמש) מסביר למה
הוא הולך


תרומה לבמה





יוצר מס' 22108. בבמה מאז 12/4/03 13:06

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לבתיה אבן-צור
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה