|
בתשבע נולדה בשנת 1981. היא גדלה בבית דתי
לאומי,ותמיד אהבה לכתוב. היא חשבה במשך שנים רבות
שעבודתה אינה טובה וחסרת כל תוכן אך לאחר שנחשפו חלק
מעבודותיה-היא גילתה תגובות שונות מהצפוי. היא תמיד
אוהבת לקבל תגובות-אפילו ביקורות נוקבות-הכל עדיף על
שקט. וגם מחמאות תמיד מתקבלות בשמחה... והיא גם נורא
אוהבת צילום, כך שהיא תנסה להראות לכם עבודות
בעתיד...
חיים טובים ומאושרים לכולם!!!
והוא מבקש סליחה ואני-על מה? והוא-כי הפרעתי ואני-לא ממש,זה
בסדר. והולך לו למעיין ושותה ואני-הלב שלי כבר שלו,לא יודעת
למה-גם לא רוצה לדעת וכל כך לא רוצה שהוא ילך.
|
הדמעות שזלגו לך על הפנים
מתייבשות
ואף אחד לא רואה אותן, אבל אתה עוד
מרגיש את השובל שהן השאירו.
|
לפעמים בא לי
להיות בן.
הם כל כך חסרי דאגה,
חופשיים,
אנוכיים.
|
ושוב חלמתי
ממש לא מזמן, שהיינו במקום זר
והיינו ביחד-זוג לכל דבר.
והסתובבנו,דיברנו והוא אפילו שחה,
אבל פתאום היא הפכה למיטה, מבריכה.
|
אנחנו כבר לא ממש חברות הכי טובות, אפילו חברות אנחנו לא באמת.
כבר לא חולקות דברים אינטימיים, לא יוצאות עם אותם האנשים-או
אפילו סתם-רק אנחנו. אין עלינו. פעם זה היה אחרת.
|
כל מה שהיא רצתה היה קצת שקט, זמן עם החברות, זמן להקדיש
ללימודים, לעצמה, למחשבות על העתיד--מה לעזאזל הוא נתקע לה
באמצע החיים? מי הרשה לו לבוא כך בסערה שקטה כזו ולכבוש אותה??
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
חטפתי סרטן בגיל
12, אבל ההורים
שלי היו כאלה
קמצנים ולא
הסכימו לשלם את
הכופר אז הייתי
צריך לשלוח להם
את הצבתות בדואר
שיבינו שאני
רציני. |
|
