|
בת אל סולומון, בת 16, ילידת 1992 מקריית מוצקין.
האמת שהיא גילתה
כאבה לה
היא לא ציפתה
להתאכזב שוב מאנשים
|
חיוכים שפזורים
חיבוקים שעוטפים
מחשבות שרצות
זיכרונות שעולים
|
הדרך שוב נעלמה
מגששת באפלה
מחפשת תשובה
|
היא ישבה שם
על החוף
הביטה בגלים
שמתנפצים לעבר
|
מנסה למצוא ת'דרך
שתוביל אותי
אל מה שהיא
ולחזור לתקופה יותר טובה
|
מערבולת
לא ברורה
שסוחפת ולא מרפה
|
היא הרגישה את זה
כמו סכין חדה בלב
אחרי כל כך הרבה מאמצים
זה קרה...
|
הם מאיצים בה
אומרים תמהרי
בזבזת הרבה מחייך
עכשיו תיהני
|
אני רוצה לרוץ
לאורך החוף בשקיעה
להרגיש את חום האהבה
לנשק אותך כמו בפעם הראשונה
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
