|
בת-אל.
כבר לא יודעת כ"כ מה לכתוב פה, או מה לכתוב בכלל.
יש לה תוכניות גדולות לעתיד, וגם כמה לעכשיו.
בינתיים היא אוהבת פירות של קיץ, ללכת לים בשבת,
לשיר במקלחת, לקנות, לקרוא לפני השינה (ממש דקה לפני
שהיא נרדמת) ולקבל סמסים, בעיקר כאלה שגורמים לה
לחייך.
היא מצלמת בשביל הרגע, כותבת בשביל הרגש שלא ישכח
ומספרת בשביל שכולם יידעו.
המלצה אישית, סדרו את היצירות לפי הזמן.
בת-אל.
ופתאום הכל התבלבל לי בראש, וזה לא שלא זכרתי, זכרתי! באמת
שכן, זכרתי בדיוק את הציור שהאריה והג'ירפה בדלת של האריה,
זכרתי איך הם ניסו להתחבא, אבל פתאום השורות, המילים, המשפטים
הכל התבלבל למלא אותיות מפוזרות בחלל.
|
קצת שאריות, מארוחת הבוקר-צהריים המאולתרת הזאת, הקשה של הלחם,
הקליפה של האבוקדו וכמה חרצנים של זיתים ירוקים.
|
התיישבה באמצע הרציף, בין אלפי אנשים שונים ומשונים שרצים
הולכים ומחכים למשהו מסוים. רק היא, רק היא לא ידעה היכן היא.
|
אבל הפעם זה היה שונה, נכנסתי לחדר כרגיל וזרקתי את התיק על
המיטה והוא הופיע. אך בצורה מאוד מיוחדת, הוא הופיע בצורתה של
יעל גולדברג, היא הייתה הילדה הכי יפה בבית הספר ובכלל בעולם
כולו!
|
זזתי הצידה והתחלתי לפתוח בעדינות את העטיפה, שלא יקרע. אני
בטוח אמצא משהו מועיל לעשות איתה. "אני לא מבין אותך, איזה מין
ילד אתה?" שאל כבר כמעט בכעס. הוא פשוט לא הבין שאני מזמן לא
ילד.
|
ועוד הודעה,
וצביטה קטנה בלב.
אבל זה לא אישי.
|
אם אדע לנחם
את הלב שאל מותך נדם.
אולי יום אחד עוד אכתוב על החור שפער את לבי.
|
כל הזוהר והניצנוץ שבכוכבים,
יפול הישר לתוך עיניינו האוהבות.
|
כל אחד, על כאב
משלו.
על כאב של
כולנו
|
ריח של אחרי גשם ראשון נעצר ונאחז באוויר,
ושנינו על נדנדה חורקת, ושמיכה חומה.
וספל תה ביד ורוח מנשבת את האדים לכיוונה.
|
ואולי מחר,
אולי מחר אהיה יפה
|
שאם תעזוב אז ליבי ישבר
אתה תלך אני אשאר
|
מתהלכת ברחוב
מחפשת את עצמי בערך
|
אני לא בטוחה שאתה אמיתי
אם כל זה נכון ואתה באמת איתי
|
יש איזו פרידה
וזה לא ממש נמנע
רק תבטיח שתחזור,
כי זאת רק פרידה ואני, מבטיחה להיות חזקה
|
לעולם לא הפסקתי לחשוק במגע שפתייך על פי הקפוא.
כשהחורף הקר שעטף את גופי יפרוץ ויעזוב
|
אתה מעניק ללבי מקצב מטורף
וכמעט אני שוברת אותו
|
חיוכים של כמו פעם
עם טעם של גלידה בטעם שוקו וניל
|
שום דבר לא יעמוד בפניך מבגדים עד אנשים, ממזרח עד מערב, מחום
ועד קור.
הכל ייפול למילותייך הסוחפות, לזרם השירה המופלאה, כמו הנהר
הגדול בעולם.
|
השגרה כובלת אותי כמו אסירה
ואם זאת אני לא עומדת בקצב.
יש כבר פירות מכל המבחנים שהוצבו,
אך המבחן הוא תמידי
ואי אפשר לראות את הסוף.
|
כאילו, שיש שם חום אמיתי, שהרסיסים על גופי לא יעלמו,
וימשיכו הלאה עם הרוח.
|
רק תן לי להשען עליך,
רק עוד קצת.
|
החיוך המקומט, הגולף, המעיל המחוייט.
זיכרונות קטנים ולא חשובים. של פרטים מבחוץ וקור מבפנים.
אתה זוכר ללכת ושוכח לבוא, שוכח לדעת, להבין ולקרוא
|
הלכת לפני שנה, הפנים שלך מתחילות להתערפל ואני מתגעגעת, כמה
שהיית שיכור, כמה שגרמת לכולנו לכמה קמטים ובעיקר לאבא ואימא.
אתה חסר. אני רציתי וקיוויתי כ"כ לראות אותך בריא, אני חושבת
שהייתי קטנה ולא מציאותית, האמנתי בך, שיש סיכוי. אתה אכזבת
אותי, הלכת מהר מדי,
|
יצא לי לקרוא כמה כתבות שקשורות למראה, מנשים שלא מפחדות להגיד
שעם מכוערים הן לא יצאו, וגברים שמודים שמעל מידה 38 הם לא
לוקחים.
|
אל הארכיון האישי (28 יצירות מאורכבות)
|
|
