|
יום ולילה,
אנשים מתים
לילה ויום,
אנשים חוזרים לחיים
|
נשמות אבודות מתהלכות בלילה מול חלוני,
חסרות שקט
חסרות שלווה
חסרות חיים.
|
לכל אחד מאיתנו יש מקום בהצגה של אלוהים,
לכל אחד מאיתנו יש מקומות קבועים בהצגה של החיים
וכל מה שקורה לנו הוא משחק
|
כל ערב אני מדמיינת שאתה נכנס הביתה ואומר: "אני אוהב אותך!"
"אני רוצה להישאר!"
אבל אתה ואני זה רק חלום, חלום יפה, בלי התחלה ובלי סוף.
|
אבל הפעם כל כך הגזמת, איך שהתיחסת אליה, איך שסילקת אותה
מפניך, אחרי כל מה שהיא עשתה למענך, הפעם, אני לא אשב ואשתוק,
אני אבוא אליך, ואני אהיה האחת שתפתח את עיניך.
איך זה שכולם ראו את זה, ודווקא אתה לא?
|
ואתה מתחיל לחשוב שהתמונה חייה, שהאיש ממש שם, עומד ומסתכל
עליך בצורה מפחידה.
אבל אחרי שלקחת את הציור שלידו, כבר אין לו את המבט הכועס אלא
את המבט העצוב,
את המבט של הכאב, של הסבל.
|
|
|
כשאני כותב
סלוגן אני צוחק
באמצע, לא כי זה
מצחיק, פשוט כי
זה מזכיר לי את
טקס יום השואה.
שרוליק
ישראלוביץ' עומד
דום. |
|
