|
This is it.
Nothing more.
יצאתי מהתחנה, מבולבלת לגמרי, התפללתי שתיפול עליי משקולת
ענקית ותמחץ אותי כמו בקבוק של מים מינרלים. ידעתי לאן אני
הולכת מכאן - הביתה.
לבד.
|
אתמול הייתה לי מסיבת יומולדת 10 (לא בתאריך האמיתי).
זה התחיל דווקא טוב.
כולם הגיעו, התיישבו, וחיכו לאקשן המפתיע ולתכנית האומנותית של
הערב.
ואז זה התחיל. אורות, חושך ושירים אופנתיים ברקע של אייל גולן
ו/או אקווה.
"I'm a barbie girl, in a plastic world.
|
מה שלא כתבתי בפתק ששמתי בכותל ואולי הייתי צריכה (ומה זה
מעניין אתכם בעצם)
|
אולי שחקנית טובה אני, אך אתה הוא הבמאי. אני משחקת לפי
חוקייך, לפי תגובותיך. אתה קובע את חוקי המשחק. משחק החיים.
אני משחקת כל עוד זה לא מזיק לאף אחד, חוץ ממני. עד עכשיו.
|
ביקשתי לצייר לב אדום במחברת,
רק עיפרון אפור היה לי
|
ממש רציתי לשמר לך את השפתיים
כמו זקנות, בכוס של מים
|
על הספה בדירה זכורה לי נשיקה
|
התמלאו עיניי בעייפות מוחלטת,
דקרתי אותי במקל
וקרסו רגליי.
|
כלאה אותי בחומותיה
ולא נותנת לי מרחב,
מקבעת אותי במקום
ומפסיקה אותי ללחום
|
אני רוצה לנער אותך בכל הכוח
שתבין סופסוף על מה אתה מוותר
ואתה מתנער, אומר "תני לי מנוח"
לא יכולה להלחם בזה יותר.
|
פיסת המידע תעשה אותו עגום
למרות שסודי כלל אינו פגום
|
פנייה חדה ימינה
מובילה להמשך השבוע
|
כחולת סרטן, עומד מולי הזמן
ונגמר לאיטו
|
אין זה משנה
אין פה שום אדם...
|
אתה על קשרים בשיער מתלונן
רוצה להשאר, חייבת להתכונן...
|
לא נשאר ממני דבר
מלבד חדר נטוש
לא נותר בו דבר
רק נותר - ללא שימוש
|
נפטרת מאהבתי אליך
ממנה נועדתי לסבול.
עור של פיך רך - מתקשה
ואוזניים אדומות מכעס נאגר.
|
ניצוץ זעיר על מרקע שחור
פתח יציאה מתוך בור
במבט צמא הנישא למעלה
מפנה ראשו וממשיך הלאה
|
שלמרות שלא שאפתי
הגעת רחוק,
למרפסת
עם הסיגריה,
|
אוצר היית לי
ואקח אותך איתי
כל הדרך אל העתיד
בו אטמון אותך עמוק בתוך אדמת ליבי
|
כבר לא נפגש בנחמיה 20
בקרוב הם את הבית הורסים...
|
לא חש פסיעות,
צעדים מטפסים בקומות
|
בבועה,
העשויה בטון קר
עודנו תינוק חסר שיער
המתייפח,
בין קירות אטומים, נשבר ונגמר
|
רציתי שיאהב אותי כמו שאני,
שיאהב אותי כמו שאני
אותו.
|
שונאת אותך, שונאת אותה
שונאת קנאה, שונאת שנאה...
|
אתה יכול כל כך להרגיז לפעמים
ממש לדרוש סטירה בפנים
ואחרי זה גם תעלה דמעה
שתחייב אותי לנחם בנשיקה
|
אמונה,
זה המקום שבו השכל הישר נגמר.
|
כמו גלי קצף הים שלא נגמר, שהם היחידים המתוקים,
גם המלח תמיד נשאר- מה שזורים על הפצעים.
|
כך החל המסע אל ההר על שם הגברת אלמגור...
|
טאז גזעי אצלי בבית. הנה הוכחה.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
שלום חבר
דודו חבר
אפי חבר
רב חובל חבר |
|
