|
אישה עם מעוף,
הדמיון הוא ביתה
אותו היא מבקשת לעתים להפוך למציאות.
ואת השאר,
יספרו המלים שביצירתה
בא לי לפעמים
לקרוע מעליך את החולצה
ככה, שהכפתורים יתפזרו להם בכל הרחבה
|
כולם אומרים שזה קורה אחד למיליון, אם בכלל...
אבל רק אתה ואני פה מוכיחים
שזה יכול לקרות לכולם
|
מסתובבת ברחובות
טיפות המים שם זולגות
חלוקי הנחל מבליטים
את צבעי הרקיעים.
בכתום ובצבעי אפרסק,
את השמים הם מאירים.
|
נערה צעירה, את העולם עוד לא ראתה
יושבת על אדן חלונה
מביטה אל הלילה
מאזינה לקולות השקט
שבתוכה
|
באת בזמן
זה היה כבר מזמן
כל הדרך אליך
|
נולדתי בהתחלה של כל ההתחלות
כשהאדמה והשמיים נתנו נשיקות
והלחיים שם האדימו,
שומרים על שתיקות
|
ואני
אני לא זוכרת.
אני מוחקת.
לא מאפשרת לכאבים...
לא להקהות את החושים...
|
עטוף במעטה לבן
כולך חיוור...
אתה שם, כבר לא בתוכי
עוד כמה שעות, עד שאבוא שוב אליך
|
היום בפעם הראשונה מזה שנים רבות
ראיתי אותו מוחלש
הוא אסף את חפציו
אמר שלום
ועזב
|
מתוך האפלה
עולים צבעים חזקים
של הבריאה.
|
היום ידעתי אושר מהו
בעת בליל תלתלים
הניח את הראש לידי
"אמא, אני רוצה שתשכבי לידי",
הוא אמר לי
|
מהעיניים את האיפור מסירה
במשיחה אחת אחר השניה
|
גבר ואישה. גוף עם גוף נפגש, איש בתוך אישה היה. איך הייתה
ההרגשה? על מה היא חשבה? מה הוא רצה? מה שם קרה? האם היא גם
נהנתה?
|
פנינים של אושר ראיתי היום
זיקוקים של אור
באמצע יום אפור
והמחשבות שמאחור
|
הוא ממלא לי את הלב
מרחיב שם את כל החדרים...
אבל לפעמים כשהוא בא
הוא משאיר אחריו סימנים
|
איך אני מרגישה
שואלת
בתוך ההרגשה האוהבת
|
היום כבר הכל נשכח
כאילו
שהבוקר שבא
מחק את הדמעות והלך...
|
אם תוריד בשבילי את הירח
ותלך לקראתי מרחקים ארוכים,
האם אומר לך "די, מספיק עד הלום.
לא צריך עוד לצעוד?"
|
מהלכת על חבל דק,
ממש כמו לוליינית בקרקס
|
הרי את מקודשת לו
בזו הטבעת,
הוא נשבע
|
היום שלחתי אליך אהבה
לא היתה לה צורה
אבל יכולתי לראות אותה.
|
יש פעמים שההתבוננות שלך בי היא חסרת מעצורים
אני חשה כאילו והיית רוצה לחדור אל תוכי,
לעשות איתי אהבה מבפנים.
|
אני זוכרת אותי
בך מביטה
איך אתה מחליק אצבעות
על קימורי גופי
בבוקר אחד נפלא
|
|
|
