|
בתארבעשרה ושליש כבר קצת יותר גדולה, וקצת יותר
מנוסה בכתיבה, היא התפלאה למצוא דברים שהיא אוהבת
וכתבה בגיל כה צעיר. היא לא מצפה להרבה תגובות, כי
היא לא ממש מוכשרת, ולא נתנה את הדפיוצר לאף אחד.
אבל אם אתם כבר כאן, קפה?
זה לא נורא כל כך למות. אין פה וודקה, סיגריות, וסקס. אבל יש
כאן ספרי פיזיקה. ואותה. וזה נהדר.
|
היא אהבה לדבר עם עננים. הם לא מתלוננים שהיא לא ברורה,
ומוזרה, ולא אכפת להם מאיך שהיא נראית.
|
בוקר. אני מוציא את הסוללות הטעונות, ושם אותם במרכז בית החזה,
במקום הזה שלאנשים יש לב.
|
''לעזאזל, זה קיטשי כל כך. כאילו זה איזה סיפור על סטריאוטיפים
שילדה בת 14 כתבה.''
''14 ושליש. ידעתי שאת לא עוקבת.''
|
בובה קטנה שלי,
קרעי את החוטים,
לא אתן לאף אחד עוד,
לשחק לך בחיים.
|
ילדונת, תסתכלי אליי. כואב לי לראות את העיניים שלך שבוכות.
אפילו שנדמה לך שאי אפשר לראות.
ומאחורי החיוך הקורן, והצחוק המתגלגל,
אני רואה שלבך שוב נופל.
|
עוד לילה שבו היא תעצום את העיניים ותקום לבוקר חדש ישן.
התסריט של החיים שלה כתוב מזמן.
הגורל שלה מתוייק בין אלפי גורלות אחרים.
ודווקא לא באגף המלאכים.
|
|
|
אתמול כשדרסה
אותי המשאית
חשבתי לעצמי שזה
מעניין שמלמטה
כל הגלגלים
נראים אותו דבר
nebula |
|
