|
לימור בן יהודה.
אז יודיעו בכרוז
נמצאה נשמה בודדה ברציף
עזבו אותה לנפשה אולי להקיץ
|
לעמוד מולה מבלי להתקפל
לומר את דעתי ללא בושה
ללכת ממנה ללא תחושת החמצה
לחבור אל החופש לא אל רצונה המתעתע בי בהנאה לא כבושה
|
נכנסתי לקצב התעוררתי להרפתקאה חדשה
מתלהב על שמצליח לעמוד בקצב לא מחסיר פעימה
אותי אף אחד לא שמע
כלים חזקים ממני ניגנו בלהקה
|
חייבת הייתי לעבוד לעמול
פן ידעו ילדי הפלטיה אודות בת הפלטינה
|
עוצמת עיניה
רק מטרתה מהבהבת ממרחקים
מחפשת מי יעזור לה
באמצע הדרך אנשים טובים
|
כל רצונותיה לא עוגנו כהלכה
לא מצאה מקום המקבל דפיקה מהססת כשלה
ידיה לא אחזו את היתד בבטחה
מלאות זרעים המחפשים אדמה טובה
|
פרקה את לסתותיה
הרחיבה קיבולה
הבטתי בה
המומה מהפה הענק שלה
|
כשאת אוהבת מלחמות את שורדת
משכללת נשקך מחמשת משמנת
כשאת אוהבת מלחמות את לומדת
אסטרטגיות דרכי פעולה נסיגה התקפה
|
הגעתי עד קצה יכולתי
קפצתי על הבא לעזרתי
נלחמתי להיאחז בו לא להרפות
הרמתי ידיים
|
היא אוכלת בשר וחלב וצפרדעים ותמנונים
חשוב לה רק שלמסעדה יהיה שם טוב מוניטין
לא כשרה בעיניי
מביטה בה ויודעת שלא מסוגלת לחשוב על לאכול כמותה
|
|
|
אתה אולי רוצה
להרשים, אבל
כשמשתינים זה
במהירות משיקית
ולא בתאוצה
רדיאלית
חרגול שלומד
פיסיקה לפיסיקאי
שניסה להרשים |
|
