|
בדרך לפגישה עם מארק בשבע בבוקר בקפה "הלל" .
הרגשה, שאני חסרת תועלת, עולה בי, כשאני יורדת את רחוב שמשון
הצר.
נעלי ההתעמלות צועדות בהתחשבות של בוקר מוקדם.
הבניינים מחכים לשמש, שתפקח את עפעפי התריסים, מחכים להתמתח.
|
את גרוני מדממות אומצות מילים
rare, medium, well done
|
הבוקר הזה הוא כמו כל הבקרים האחרים:
חתול שחור-לבן במגרש החניה מסתכל על עורב מדלג, חולם שדות-ציד.
|
העולם התהפך על המזרון, נאנח מתוך שינה,
מלמל לעצמו:"משהו עומד להשתנות"
|
העץ מול חלוני
התעורר אתמול, מתח את רגליו
ועקר לארץ אחרת
|
אמא עטפה אותי בשמיכה רכה כמו התחלה
והביאה אותי משערי צדק למחנה יהודה.
|
הבוקר התעוררתי עם משקולות האתמול בחזי.
החתולה המנומרת בכורסא אינה אוהבת חלב, רק בשר-ציד מקופסא.
השמש חזקה כל כך, שאין לה מוקד: היא פרושה מעלינו
כמו חופת מצנח בוערת.
|
קשה לכתוב כשסאפפו וקוואפיס מסתכלים בי בחומרה מהמדף,
מציצים בין השורות המושלמות ביאמבוס.
|
|
|
"כיצד לבשר
לפציינטים
בעדינות רבה ככל
האפשר שיש להם
סרטן" זה לא שם
ארוך מדי לספר?
ד"ר אפרוח ורוד
מתלבט בינו לבין
עצמו כיצד לקרוא
לספרו החדש,
ומגיע למסקנה
שלמרות הכל
מדובר בשם קליט
ועוצמתי. |
|
