|
 147649562
היי אנשים... אני בת-אל שמחה שקפצתם לבקר ולקרוא את
יצירותיי וכך ללמוד משהו על חיי, אתם תגלו שהם לא
שונים משלכם, אהבה כאב פחד צער יאוש תקווה.... אותם
הדברים שכל אחד מכם עובר ומרגיש.
אני בטוחה שתחשבו שכל שיר או ספור שלי נכתב כאילו
עליכם,
אני הייתי רוצה שהיצירות שלי יגרמו לכם לעצור לרגע
ולחשוב על החיים-הם קצרים מידי אז דיי לבזבז כל שניה
יקרה -אז אם אתם רוצים משהו בחיים- תעשו הכל כדי
שיהיה שלכם- כבר עכשיו, בלי לחכות למחר!!! אני אשמח
לקבל בקורת לטוב ולרע... קריאה נעימה!
שוכבים בחיבוק חם ואוהב. חשים שאין לנו בעולם אף אויב.
פתאום נותן לי עוד נשיקה, היא מוזרה, כ"כ שונה.
אני מביטה בך ולא מבינה.
ואז בשניה - כל הטוב הופך לרע.
אתה מחבק אותי יותר מדי חזק.
מאיים עלי שלא אצעק!
קורע מעלי את בגד הים.
|
איך אפשר לרצות מישהו שלא היה שלך?!
איך אפשר להתגעגע למשהו שלעולם לא היה לך?!
איך אפשר לאהוב את מי שאינך מכיר?!
איך אפשר לסבול כאב, גם ממי שכל-כך לא שווה את זה?!
איך אפשר לאהוב כל-כך ולא לקבל כלום חזרה?!
|
אתה העץ האיתן ששומר אותי מפני הגשם.
אתה חלום נפלא שהתגשם.
אתה הזרוע המחבקת, כשכ"כ נחוץ.
אתה הבדיחה שגורמת לחיוכי לצוץ.
|
רעש הגלים מעיר אותי בשקט.
קולות של ילדים צוהלים בבריכה.
פוקחת את עיניי ואתה ישן מולי.
כל כך רגוע, כל כך שלי.
|
כל פעימה שנייה שייכת לי. ואצלי כל פעימה ראשונה היא שלך.
אפילו בטיולים שלנו יחד לא היינו על הקרקע היינו בעננים.
מרחפים בשמים אוחזים ידיים ומאושרים.
|
בוקר, ילדת זכוכיות התעוררי.
ואת הטל מפרחי הזהב נערי
קומי וראי שציפורי השיר מכאן נודדות.
וממך הן נפרדות.
|
צורחת עכשיו, צועקת בלב כל כך חזק!
כולם יודעים - רק אתה לא שומע.
כולם שומעים - רק אתה לא יודע.
שונאת אותך כל כך וכל כך אוהבת.
למה התחלת עם הכל? למה התחלת בלי כוונה להמשיך לפעול?
|
כשהייתי קטנה אמרו לי - "ילדה כשתגדלי תביני".
זה מה שאמרו לי כששאלתי מה זו אהבה.
שאלתי מה אומרים למי שאוהבים, אמרו לי - "ילדה, לא צריך
מילים.
אבל את זה כשתגדלי - תביני".
|
ישבתי שם על החוף לידך, אל הים אני מביטה.
לפני תקופה לא ארוכה - אותה הסיטואציה הייתה כה שונה -
אז ידעתי שאותי אתה רוצה, יחד יצאנו ואהבנו את זה.
גם אז, כמו עכשיו, הים היה מולנו.
ורק אושר רץ לו מול עינינו.
עכשיו שוב יושבים על החוף - ואני רוצה לעזוב!
|
שמעתי שיר מוכר, חשבת לעצמי- כמה זה מוזר.
פתאום השיר שונה, נדיר.
כאילו נכתב עלי, כאילו נכתב על חיי.
|
הנה היא שוב אותה ההרגשה, כה נוראה, כה מחרידה.
הרגשה שאני סתם עוד ילדה.
עוד אחת ברשימת ה"קטעים", עוד אחת שתישאר ידידת עולמים.
שוב נסחפת במערבולת הרגשות, שוב נותנת לעצמי לפרוץ גבולות.
הרי לא מזמן ראשי אותי הזהיר - אל תתאהבי כי לבך עוד כה שביר.
|
שנינו אצלך, בחדר החשוך.
אתה יושב על המיטה כפוף.
אני נשענת על הקיר ואותך מחדש מנסה להכיר.
"אני מצטער", אתה לוחש. ואני בליבי אומרת:
"תפסיק לקשקש"!
אבל בעיניים עצומות שואלת:
"על מה אתה מבקש סליחה? בכלל הבנת את הטעות שלך"?
|
אמרו לי פעם: "לב שנקרע, גם כשעוברות השנים, תמיד ישארו בו
סימנים, סימנים שישארו לעולמים,
צלקות שיזכירו את הכאב והפציעה".
ואז הוא בא, בלי הכנה.
מוכר-לא מוכר, בלי סיבה, אלי מגיע מעבר לפינה.
|
|
|
לא באתם לקרוא
סלוגן
באתם למצוא
רעיון לאחד משל
עצמכם!
צבועים!!!
נראה אותכם
עכשיו, קאקות!
סרן בנימין
גלעד, מחוסר
רעיונות
לסלוגנים! בריב
מתוכנן ויזום. |
|
