|
sivan-r@hotmail.com
מראש אני מצטערת על השגיעות כתיבה
שברי חלום, שברי דיבור שברי מילים.
פתאום היא צוחקת: הכאב המופלא.
אלף כלבי ציד לא יקחו אותה.
אלף כדורי שינה לא ירגיעו אותה.
כשאת חולמת אני מתמוטטת.
וכל השמיים יפלו. וכל הילדים יתחילו לרוץ.
אתה פה לא אתה שם
אתה יודע הכל אבל אתה מטומטם
אתה שותק ולא מפסיק אף פעם
|
מסתכלת על הקירות הלבנים
שעטפו אותך ואותי עוטפים
הם לוחשים לי שבכית
|
אי אפשר לנצח לבכות
להזכר בהיה להתראות
לא נותר דבר מלבד דמעות
הכל לא יכול להשתנות
|
איפה הלכת כשהיה כבר קר
לאיפה ברחת כשנהיה כבר מאוחר
כמה זמן עוד המשיך לחכות
|
לא האמנתי
לא בך
לא התפללתי
בטח לא בשבילך
|
תגיד לי שיש לי עוד למה לקוות
שיש עוד חדש לראות
ומה שהיה היה
ומה שיש יש לי עוד
|
עצרתי הפסקתי לראות
נשמתי והתחלתי לבכות
אל תעזבי אותי אני צועקת
אל תלכי מפה עכשיו
|
וכמה שזה עושה לי טוב
להיות פה איתך
להחזיק אותך איתי קרוב
לתת עוד נשיקה
|
יש לי אור
ובכל רגע הוא רק נחלש
יש לי אור
אבל הוא רק בקצה המנורה
|
'סתכל לשמאל
עוד מחבל
ילדים קטנים משוטטים
מסוממים
עוד פושעים
פוליטיקאים מושחטים
עדיף שתיקח אותי מכאן
קח כבר את כולם
|
את רואה את העולם
בשחור ולבן
כל מה שנותר
כבר נשבר מזמן
את מבינה אבל לא הכל
רואה הכל שחור
והוא בעצם מחכה לך
|
קטונתי לפנייך
למול צילך הענק
נמוגתי בפנייך
|
עוד שבוע יעברו 3 חודשים. כשאני עוצמת את העיניים, אני עדיין
יכולה להרגיש את אותו הכאב, אני מאבדת את הנשימה ושוב אותן
דמעות.
|
חלמתי לעצמי על עולם שבו אני לא ארגיש
|
אולי יום אחד אני אבין מה קורה בתוך הראש הקטן שלי
|
|
|
"ידעתי!"
מישהו שגילה שכל
עניין הביצה
בסאב-וויי הוא
בעצם מיתוס. |
|
