|
 
ברקת הינה בחורה מתוקה בסך הכל... שעבר עליה די
הרבה, ואולי עוד לא עבר עליה דבר. היא משתדלת להתחיל
את יומה באמירת תודה על שהיא נמצאת בנקודת האפס,
ובכל פעם היא מופתעת מחדש לנוכח הגבהים המאושרים
אליהם ניתן לנסוק... וכדי לקזז את מטען העבר, היא
חושפת אותו כאן לפניכם... והרי התוצאות חברים ... :)
הם נראו מאומנים לרקוד ביחד. האלכוהול היה סם למרץ ולפתיחות,
הם נהנו! ניתן היה לראות את כל התככים והכתלים שנמסו אט אט עם
המוזיקה הנוסטלגית והקוקטיילים.
|
עומדת על המבצר, נפלו רגליי תחת משקל ליבי, וצרחות ודמעות החלו
פורצות ממני, מבינה שאחי הקטן טבע בים ההוא, שבו כיוון
המערבולת הוא רק כלפי מטה.
כעסתי על עצמי מאוד, על שנזכרתי לבכות רק כשהכל נגמר.
|
הייתי הבת הקטנה מבין 8 אחיות, היחידה שסירבה לקבל את "עול
החיים" על כתפיה, זאת שרצתה פשוט לחיות. וכך היה...
מעשה אהבה שכזה לא היה קיים בעולם החדש, והתרגשתי רבות כשהבנתי
שאלוהים בעצמו מאוהב בי, ומסייע לי במנוסתי.
|
"היגיון לאורך תקופה ארוכה פשוט מזמין קצת טירוף לתוך חיינו!
למה נבכה על כלבים שנרצחו ?..."
ירייה חדה פילחה את האוויר ופילחה גם את מצחה של הנואמת.
|
אך לא היה זה דם, או חיים,
היה זה נוזל חם,
שלא הצליח לחמם,
גם לא את השולחן.
|
רוו מכוס ייסוריהם, שקטה טינתם,
ליבם קל, ומתמזג בשבילי העולם.
|
צחקוקיו כבר הרגו
לפני הרגע הנורא
לפני הרגע, בו הכדור בה נורה.
|
אוויר ליל קריר שיסף את עריו
|
בראשיתי לא היה כלום,
ולאחר מכן הייתי: אני.
ולאחר מכן לא הייתי: ואני - איני.
ולא היה כלום.
|
אך הדגל מתנוסס עדיין,
והתפילות חובקות שמיים,
אולי לא ימים נוראים כל כך...
|
בשביל הכנופיות,
ובשביל גן החיות,
באתי בכדי לא להיות.
|
גבר חלומותיה,
ייעלם יחד עם ערפלי השינה.
|
ללכת אחריך
אחריך אל הטוב
לצעוד בעקבותיך
על פני קברים צורחים
ולדעת עוד ללכת
גם כשבוכים.
|
ברק בעיני האוהב ינצוץ, כשירכוש טבעת בשבילה,
ומבית חרושת מצופה זהב - העשן ייתמר.
ובעוד 10 שנים
- פגישת מחזור.
נקרא יחד את שיריי הישנים,
השירים של זה הדור!
|
הילד לא מבין
את מהותה של הסכין.
אך, הנה, הילד למד עתה
משהרג את הבובה.
|
בוכים השמיים
כשהם כועסים,
אז למה כעס אנשים
מופג בדמעות אחרים?
|
וצלעותיי, שאיימו בעבר להתפורר,
מתחזקות סביב ליבי המשובב הקטן.
|
ברבור לבן באגם הנני...
אציע את עצמי
ואחכה מוסמקת
למחצית ליבי השנייה.
|
אור הירח נמוג
אט אט.
ואנשים נעלמים פתאום
|
ההורים לא יודעים
הרופאים לא זוכרים
רק אני עוד בוכה, עוד בוכה...
מה היית בסך הכול, אם לא מוות קטן?
|
כפי שידענו כבר אז,
כשהתוודית על נישואיך לאחרת,
ולא ניתן לשכוח,
כי בשר חקוק בבשר.
|
אתמול נסגרה עסקת בדידותי, כממתק מלוח
והר אהבתי אליהם הוא שטוח.
|
כשאני בורחת, כולם מוצאים אותי
|
חור המחט קטן מכדי להשחיל בו חוט
הוא נותר בחוץ, נחות.
ולא אנסה לצלוח את הים, שמימיו אדומים -
כי בו אטבע, ויבואו ימים נוראים.
|
מגש הכסף וחלום.
למה הנשק? ולמה ה"דום"?
ואשא על כנפיי, שאפרוש לתפארת
את קריאת קרב לוחמיי
|
מי היה מאמין,
על ילדים רזים וכפותים,
שהם מחבלים מסוכנים?
|
מחולות השמיים
מעל האדמה
הרים נישאים
נושקים פתע לגשם.
|
כוס אמק. בסוף נשברתי ואני כותבת. אני מקווה שלא תפסיק לקרוא
באמצע. רציתי לחלוק איתך את הגעגועים שלי. הם לא נגמרים ואני
שונאת אותם. הם מכריחים אותי להיזכר בך. ואני מגרשת אותם
ומרביצה להם ולועגת להם, והם עוד כאן. תקועים לי כמו סכינים
בלב.
|
הלב שלי לא שייך לי יותר, אז למה הוא עדיין תקוע שם בתוכי.
|
אין מייחסים חשיבות למנועיי הרופפים, לתסכוליי המרמזים על
אסון, אשר קרב ובא מתוכי. .. אולי עוד יהיה לי טוב.
|
...ואש, שעליה ללמוד צבעים חדשים לבעור בהם!
|
My dreams have traveled far more routes than I have
|
|
|
אני מודה, בגדתי
בך
גרפומן
הסלוגנים
באודישן לאופרת
סבון |
|
