בגשם הראשון של שנת 1988 היא יצאה לעולם,
בכתה הרבה, כי היא ידעה לאן היא נכנסת.
היא לא בדיוק יודעת מה זה "קצת על עצמך",
ומנסה לאפיין את עצמה, להכניס את עצמה לריבוע,
אבל היא רוצה משושה, כי זה מיוחד.
היא מיוחדת. ככה היא מאמינה, מעדיפה לחשוב.

היא אוהבת מלפפונים חמוצים, אבל זה עושה לה כאב
ראש.
היא מאוהבת בעצמה, אבל ביישנית.
לפעמים גם את האנשים שקוראים את השטויות שלה,
וחורף. ים.

לא סיפרו לה עדיין שהיא עוד מעט בת 18,
תתנהגו אליה בהתאם.

מדיאה מיתולוגיה עכשיו, כשמרשים לי לרדת קצת למטה, ואני רואה מה קורה, החיוך מאוזן לאוזן רק גדל, אני מודל לחיקוי, אני מיתוס, אני מדיאה!

סותמת פיות קצת יופי בתוך ערפל מדמם, ורק העצים יכולים להעיד, על הדם הנשפך מנשמתי.

בועה ילדים גודלו ורוממו ולמדו לשנוא חינם.