[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ברק ספיר

אל היצירות בבמה האהובות על ברק ספיראל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ברק ספיר
"כשהמילה תהפוך לגוף
והגוף יפתח את פיו
ויאמר את שם המילה
שממנה נוצר
אחבק את הגוף הזה
ואלין אותו לצידי"
                                                 
                     
ברק ספיר. 1981.

לא ממליץ ולא מערכת

כל אהבה תתקבל בברכה
שנאה תתקבל בצלוחית.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סמוראי זקן, בואי נגיד, שעל הגב שלו יש חרב, עצם הידיעה שבכל
רגע נתון הוא יכול לשלוף אותה,
עצם הידיעה הזאת שהוא יכול לקטוע איברים בתנופת יד, רק זה לבד,
בלי תוספות.

בחורה אוכלת ארטיק, הבחורה חטובה והעור שלה מבריק בשמש,
האצבעות שלה עדינות והן אוחזות במקל, היום חם והארטיק נמס,
הלשון שלה עובדת פול טיים, אפילו טיפה לא נופלת

נמאס, היא אומרת לי, אתה לא גבר, היא אומרת, איפה נשמע דבר
כזה, סקס בלי ידיים, איזה מן גבר לא רוצה שיגעו לו, עכשיו, לך
תסביר את זה לבחורה, אני אומר לו...

כשהייתי קטן הייתה לי אובססיה עם אלוהים. מהרגע שהכרתי אותו
נמשכתי אליו נורא, הייתי ילד קטן אז, שמונה או תשע, ילדים
קטנים לא אמורים להמשך נורא לאלוהים, אבל אני נמשכתי.

סבא שלי היה נוהג לומר שבן אדם שלא מסוגל להישען אחורה
כשמושיבים אותו על סוס הוא לא גבר.
הוא היה מניח אותי על הגב השעיר של הסוס שלו, מטה את ראשי
אחורה ועם גב ידו משעין אותי לשכיבה אופקית

תחשוב על זה ככה, אתה בבית מרקחת, סליחה. בתור לבית מרקחת.
מאחוריך אשה שמנה עם הילד המכוער שלה, הוא בוכה. אתה מנסה
להתעלם מהבכי אבל הוא קודח לך חור בגולגולת ומתיישב שם, חופר
לך בפנים עם סיכות.

בסופו של דבר לא היה לי נעים להביט בעצמי. לא יותר, בואו נגיד,
משנעים להסתכל על דג המפרכס מחוץ לאמבט.

את המנות הראשונות בישלתי עם המון רגש, תמיד האמנתי בפתיחות,
ואנשים היו מכורים לפתיחות שלי, תמיד הייתה בהם איזה שהיא מידה
של הפתעה, כמו חשפנית שקופצת מתוך עוגה, כמו ביריות מתחת
לבגדים הכל כך רגילים של אישתך

"אני אגיד לך משהו, אווה, משהו שלא אמרתי לאף אחת עד היום. אני
לא רוצה שתיקחי את זה לא נכון, אווה, אני לא רוצה שתיקחי את זה
כמו שאני אגיד את זה או כמו שזה נשמע. תקשיבי, אווה. את שומעת
אותו?" הוא החזיק לה את הראש חזק וקירב את האוזן שלה לרצפה.

"מתי כבר תפסיק להיות כל כך קיצוני", היא אומרת לי, "הכל חייב
להיות מסודר אצלך בשחור ולבן, אף פעם אין באמצע" ואני מסביר לה
בפעם המיליון שככה אני רואה את הדברים, בשחור ולבן, וככה אני
אוהב אותם

זה לא שאני לא אוהב אותך, אני מסתכל עליה ועל הרצפה ביחד, כי
אני כן, הרצפה מסתכלת עלי, זה כל כך לא זה, כל כך לא. אני עוצר
עם הלא הזה, מתכופף לאט, מתחבא בין שתי אותיות.

במילים שלי יש חרירים, לא יודע איך, תהרגו אותי, עד שהן נשפכות
החוצה, יוצא מהן כל האוויר
אז אני מוצא אותן מעוותות בכל מיני תנוחות מוזרות, פעם אחת
הייתי בטוח שראיתי שם אוכל, של כלבים, חום כזה ועגול, פעם גם
ראיתי שם את כל החיים שלי.. ככה, בכמה מילים.

"שלא תעז לדבר אליי יותר ככה" היא לוחשת, ספק מאיימת, ספק
מתחננת, "אני לא אמא שלך ולא אחותך ואני לא צריכה לסבול את
הקריזות שלך"




אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
מי תמיד מספר
אחד?
דודו, דודו
זר!

ומי כוכב פרפר
נחמד?
דודו, דודו
זר!

מי יגרום לכם
שבץ?
דודו, דודו
זר!

ומי יכניס מכות
לבץ?
דודו, דודו
זר!



חרגול בטיזר
מתוך "שיר הלל
לפרפר נחמד,
הדודו והאגדה"


תרומה לבמה





יוצר מס' 8881. בבמה מאז 28/12/01 22:15

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לברק ספיר
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה