|
אני זוכר את בציר 1992 המשובח,
הטעם הבלתי נשכח,
איך נקטפו בתולייך בין הכרמים,
ממרתפייך זרם דם הילולים
|
רק טיפה אחת יותר מדי
תחריב את כל ילדותי
|
ככל שאת רחוקה
זיכרונך משתבח כיין
אפילו אסקימואי ישיש
לא ישכח את מעלות ליבך
|
אצבעותיה רטטו
על הקווים השחורים לבנים
|
שפתי שעברו ככרטיס אשראי ללא מסגרת
בין שפתייך הפשוקות לרווחה
זרקו אותנו בין הסדינים
|
אויר הרים צלול כדם, וריח פיגועים.
|
מעלי שורקים קליעים חסרי רגשות
מחפשים כתובת חדשה לנוח בין החיימתים
|
אני מתעורר יתום מול הראי
הזוועות בתחנת הרכבת
צולבות את זיכרוני
|
הייתי פורט על גופה
מיתר מיתר
סרנדות שלמות
|
במרחק צלילה מצלילות
מתהולל הוא
בין צעדי ריקוד
להליכת שיכור
|
|
|
... נו בחיית'
מי כבר ידע על
זה...
ביל קלינטון |
|
