|
84' קיץ חם, ואהבה גדולה לתאטרון.
בדרך הביתה עצרתי בחנות צילום חדשה ברח' שלנו, רק שלשום פתחו
פה וכבר מרשים לעצמם להשוויץ בטכנולוגיית משחזרי-התמונות שלהם.
כוסאימא שלהם החולרות, הם לא מבינים שמה שמיוחד בכל התמונות זה
דווקא הסדקים, החוסר שלמות, העובש, הטחב,הצהוב?
אז נזכרתי בנו. בהתחלה המבט
|
אחרי זמן מה שלא התראנו, הפרפרים אצלי בבטן באקסטזה, אם כי אף
אחד לא מדבר על יחסים, על אהבה. אין הגדרות אין הבטחות, אין
אכזבות.
ואתה יפה,כמו שזכרתי, עם חיוך ביישן ועיניים זדוניות המבשרות
לבאות.
|
אתה מחכה לי בקצה המיטה, מתוח וקופצני. אני מורידה מעלי את
המעיל ומתיישבת לידך. מסתכל בי במבט של רוצה לצחוק אך מכבד את
המעמד, ואני לוקחת את ידך ומצמידה לחזי.
|
ואני? אגלם אישה נערה בשמלה תקופתית מחטבת, ואדמם את תסכוליי
על גבי מונולוג ארוך וריק מתוכן. תסריט חיי לא מציג היום, היום
אני מדקלמת מילים שאחר כתב, הוא נקרא: תסריט חיינו, השחקנים.
|
אתה אף פעם לא תדע, ואני לעולם לא אגלה לך, כמה רציתי להיות
יותר מזו שאתה מספר לה על בחורות. כמה כל הזמן הזה שפרגנתי לך
על הישגים כאלו ואחרים, רציתי להיות איתך ולחגוג את ההישג
הפרטי שלי - אתה.
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
יאללה, משחקים
'שבע בום?'.
אדולף |
|
