|
לפעמים יודע לעוף
ולפעמים ליפול כאבן,
מי אני,
ציפור ואבן.
חזק ובטוח יצאתי לדרך.
לבקוע אופקים נצורים, לפגוש עולמות אחרים.
הלכתי, זחלתי, קפצתי,
|
הוא היה אדם טוב,
צנוע, דואג, אוהב,
הוא הותיר אחריו
אישה,
ילדים,
|
נאבד: אני
תיאור: שקט, נבדל עם עיניים, עיינים גדולות וחודרות.
נראה אחרונה: בצד, מתבונן
|
ארבעה קירות דוממים, מביטים בעיניי.
ארבע קירות לוחשים, מרגישים כאבי
|
אל תשאלי לשמי ואל תביטי בפני
אל תאמרי דבר אל תחשבי אולי
אין פה כלום ולא רואים דבר
|
אי שם מקום שומם,
לא נראה מרחוק.
שנים לא ביקר בו אדם.
|
בעקבות הכעס אבדתי
בגפי חרב הילכתי
מדבר שומם הוא אני
שורף כל עומד בדרכי
|
אויר דליל הפך בין ליל,
ובאנחה בין שחקים נוסק.
.
|
דמיוני הוא צייר, צייר בודד ומוזר, שמצייר ומצייר ולעולם לא
גומר,
לפעמים, על אהבה מצייר, אהבה שמעולם לא ידעתי,
ולפעמים על אישה, אישה שבחיי לא פגשתי,
ועל מחשקים שמעולם לא חשקתי,
|
איך שהכוח נמוג לקול שיריי,
איך הרוח מעיפה זיכרונותיי,
|
ציור על הקיר, מוטה ומוסתר,
חלום שהיה, דהה ונישבר.
|
והגשם היורד, בריח של שמים, מציף שוב את לבי.
וקולו הזולג, בצבעי המים, זוכר שאני כאן לבדי.
|
בת כנף ראיתי, ליבה פרסה אל לילה,
גלגול רקפת, סביבה סלעים.
כה שקט עכשיו הלילה,
בך הוא מתבונן,
|
רחוקה היא ארצי אם קיימת,
עמוק הוא ביתי לו ניבנה,
אילמים חברי
|
היא עוד קוראת
מהחדר הישן עם הכתמים על הקיר
שהיו עוד מלפני
|
פעם שכב לו פצוע בין מילים אדומות וצחוק שדומע.
וצרורות נילעגים הרבו בו לפגוע, דם ודממה בלבו הפצוע.
|
ספרי לי על ימי האושר, אימרי היכן אמצא אותם.
אני שברחתי, שהרחקתי אופק, נסחף כים
|
התאמרי לי עינת, אם בא כבר הסתיו, אם הגיעה שלכת.
גלי לי עינת, אם זרח לו כוכב, האם עודך בחושך יושבת.
ומדוע שותקת, ומדוע עוצבת,
ושוב את חולמת, שם בהר הכחול, אל דממה את נסתרת.
|
הבלי דמעות הבילו אל שחק, הפכו עבים,
עבי סערה אפורים תחת שמים קודרים.
שיברי עננים נישברים, יבכו דימעותיהם של בוכים
ובים הם ניגרים,
ים הבכיינים.
|
מבט חודר, ערב בלי מילים
כמה רחוק היה, נגמע לפתע, חלף כהרף עין
ואיך הפך עולם לשרעפים
|
איך שמט לו קיר האבן,
אימרי, מדוע בי בגד.
|
עננים שחורים נראו באופק, ורק קמע לי שומר.
בדממת נוקם יקרובו חרש,
|
בנתיב הרגש התלול, אל קול רחשי השקט, אולי תשמע, אולי תרגיש,
הדי תפילה נואשת, מבקשת.
בתוך עולם של שקט, קולות אנחה, צלילי
|
ציפור אני, נודד - נשאב בכבלי הרוח.
חיצים הפכה לה ארץ, אלי נפשי בכנפי אנוסה.
|
בליל רחוב בודד במורד יגון וכאב
בגפי בוסס צועד בשלהי חלום כוזב
|
אל הזמן הפכני שחת, הותיר גופי ערום.
ברחי לך בת תפרחת, לבי עץ שיממון.
|
והיא הייתה עצובה ופניה סותרות, קדרות ביופייה נסתרות.
ואנוס חיוך בשפתיה, הניא אנשים בה לחשוק, טועים שמוח שמחה
מרחוק.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
חתול?
לא מתוקי, א-מא.
א-בא. |
|
