|
עקב בעיות ב"במה חדשה", חצי מהיצירות שלי נמחקו, או
הפכו לג'יבריש, ואין לי כח לתקן אותן.
הקריירה שלי בבמה היא הסטוריה.
מנייאקים.
bar. ohayon@gmail.com
אתם מוזמנים לכתוב, ולקבל את היצירות שלי במייל.
B had blue eyes. His eyes were so big, and so blue, you
could almost see whales swimming around in them, just like
in the ocean
He had long, blonde hair, that shined on his shoulders like
a second sun, sending light to the harts of all those who
laid th
|
בערך כשהייתי בן 6 וחצי, ישו שמע אותי סוף סוף.
ישו שלח לי אח קטן.
|
שאלתי אותה כל מני שאלות כמו במה היא עובדת, ועם מי היא עוד
בקשר. אבל לא ממש שמעתי את התשובות. הייתי עסוק מדי בלדמיין
איפה היא תשתלב טוב יותר. על הספה, על המיטה שלי, או על השולחן
במטבח.
|
שמיים מעוננים, עצים מתנופפים ברוח. דשא ירוק צומח בכל מקום,
מכוסה בכתמים לבנים של שלג.
בקתות עץ, נוף פסטורלי, ומשפחות מסתובבות על השבילים.
|
אלף ארבע מאות.
חלקי שלוש.
אלף וארבע מאות אנשים, לחלק לשלושה בורות.
|
אני מסתכל מהחלון, שמיים נקיים, אולי איזה ענן לבנבן וקטן אחד
משוטט. השמש קורנת, ציפורים מצייצות.
אני יוצא החוצה, ו...
רוח.
|
במקום שאני הולך אליו אין סיוטים. יש שם רק חלומות טובים, על
קשת בענן, ועל פרפרים. כל כך הרבה זמן לא חלמתי על פרפרים.
|
זה כבר התחיל להראות כמו הסוף.
הסוף של הכל.
לא משנה כמה פעמים חשבתי שזה עבר, שאני כבר בריא, זה המשיך
לחזור.
כבר כמעט הרמתי ידיים.
ואז זה קרה. זה הגיע. רגע המבחן הסופי.
|
אני מסתכל מסביב, ורואה רק לבן. שומע רק שקט. כל כך שקט שאני
תוהה אם בעצם איבדתי את השמיעה.
אולי המתים לקחו אותה.
|
כמו משום מקום הצליל עולה, עולה ונמתח, ממלא את האוויר. האוויר
כאילו רוטט כולו ביראה מהצליל הנורא הזה. פתאום הצליל דועך,
ואיתו גם הצמרמורת.
|
אני לא יודע למה אני מעלה את זה. היה לי לילה שלא נרדמתי, אז
ניסיתי פשוט לשבת ולכתוב. עמדתי למחוק הכל, עד שהבנתי שזה לא
משנה אם יצאה לי כתיבה יפה, פואנטה מתחכמת, או איזה מסר סמוי.
|
כשאני מתקרב הם משתתקים ומחביאים את הראש בין הכפות. אני יודע
שזה לא בגללי. זה בגלל שגם הם רואים אותם, מאחורי.
שורות שורות, חיוורים, שקופים, הם מרחפים מאחורי בשקט. פעם גם
הם היו כמוני.
|
|
|
סליחה,
אבל אני מטילה
פקפוק! |
|
