|
בדרך שמתי לב שהקוים משתנים על פי מצב הרוח, ככה נראה לי
לפחות, כי כשהזזתי את היד של השוטר מהשמלה שלי הקוים קפצו מהר,
מהר וכשהוא סתר לי כבר לא הצלחתי לעקוב אחריהם, אז ויתרתי.
עד שהגענו לתחנה של השוטרים עצמתי עיניים, כדי לא לראות את
הקוים וגם את השוטר, אבל
|
כבר בבוקר ידעתי שיהיה לי יום רע,
אבא אומר שבכי נובע מרחמים עצמיים, אי-יה בוכה המון.
פו וחזרזיר לא הבינו למה, הם אף פעם לא קלטו שהוא פשוט לא יכול
לראות את חצי הכוס המלאה.
|
|
|
לא כל הזהב יש
לו זוהר,
לא כל תועה דרך
יאבד,
אומרים שלכל אחד
יש פואנטה,
אז למה תמיד אני
נשארת לבד?
(טולקין במקור,
א.ש. בשפצורים.) |
|
