[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בר קירשנר

 ~Wild Thing~

אל היוצרים המוערכים על ידי בר קירשנראל היוצרים המעריכים את בר קירשנר
כשהיא נולדה, אמרו עליה שהיא יפהפיה
היא גדלה והייתה הילדה הטובה ביותר
היא נעשתה נערה ושכחה את כל שאמרו עליה

היא התחילה להאמין רק בעצמה
היא בנתה לעצמה עולם משלה
ודאגה לעמוד על המשמר שאיש לא ייכנס

עברו שנים והיא נפתחה
העולם גילה עליה דברים
היא גילתה שהוא לא כל כך נורא

היא לאט לאט בנתה את האמון שלה באנשים
הם לאט לאט התחילו להאמין בה
וידעו שעוד יצא ממנה משהו

היא הייתה נחושה להצליח
היא הייתה מורעלת על העקרונות שלה
ואיש לא היה יכול לשנות את דעתה
היא הייתה להוטה לשנות את הגורל
שכאילו הוכתב לה מראש

שנים יעברו
והיא תגיע לגדולות
היא תצליח להוכיח לעצמה
שהיא מסוגלת.
היא תצליח להוכיח לכל מי שטען אחרת,
שהם פשוט טעו...




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה
כך נגמר לי סיפור אהבה וירטואלי
שכמובן היה מדהים ובו בזמן, כל כך לא ריאלי...

אבא, אבא שכזה
שבא והולך
שמבטיח ואינו מקיים
שמאכזב ומתאכזב
שאוהב ולא אוהב
שזוכר וגם שוכח
שעוזב ולא חוזר

התבגרות
לאט לאט חייה מתשקמים והיא עולה בסולם החיים, שלב אחר שלב,
בתקווה להגיע לשלב הגבוה ביותר, לצמרת, שעכשיו היא לא נראית
כ"כ רחוקה.

כל יום אני הולך לבית ספר, כדי שאמא לא תכעס. אני תלמיד טוב.
ככה המורה אומרת. בהפסקות, חבר שלי,תומר, נותן לי קצת מהאוכל
שלו. אני כל פעם אומר לו שאמא שלי שכחה להכין לי, למרות שאני
יודע שזה לא נכון.

סמים
היא נכנסה לזה חזק. היא לא ידעה שהיא לא תוכל לצאת.
היא לא ידעה שאין דרך חזרה.
היא לא ידעה לומר "לא", וזה מה שהפיל אותה סופית.

זכרונות
"בר, תעזבי את זה! אל תאכלי את זה, את סתם תשמיני. זה באמת
מיותר." אימא שלי תמיד אהבה ללחוש לי דברים כאלה באירועים
משפחתיים, כשהיה אוכל מפה ועד דימונה, ותמיד הוא היה נראה טוב.
תמיד, כשהייתי באה לאירועים כאלה, עם כל המרוקאים האלה, שרק
אומרים לך "תאכלי, תאכלי

זכרונות
"החריגות של שניכם היא זו שאיחדה אתכם יחד. היא זו שהחזיקה את
שניכם יציבים ואיתנים מול כולם. האהבה שלכם היא התוצר של כל מה
שעבדתם בשבילו. אני נותן את ברכתי, ומי ייתן שהקדוש ברוך הוא
ישמור עליכם ויעניק לכם כל שתרצו."

זכרונות
ידעתי שאסור היה לי לראות אותו
ידעתי שלניאוף מגיע עונש
אבל בכל זאת עשיתי את זה


לרשימת יצירות השירה החדשות
יחסים
תמיד תהיה עבורי
האדם עליו אוכל לסמוך
תמיד תהיה כאן לצידי
גם כשהזמן קצת יחלוף

אכזבה
חלמתי עלייך
נתתי לנו הזדמנות
אבל שוב אני הורסת
עכשיו אני זו שבוכה

וידוי
אני יודעת,
אף אחד
לא יאהב אותי כמוך

בלדה
אני אקריב למענך
עד קץ יכולותיי
אני אקריב למענך
ואתן גם את חיי

אהבה
בין טיפות הגשם החלושות
מפלסים את הדרך
מקום טוב יותר מחכה
שם אחרי הברקים והרעמים

על מה אתה חושב עכשיו
בטוח שלא על מידת שברירותי

מה אתה חושב לעצמך
אתה בטח לא הגבר היחידי

רומנטיקה
להתרגש כמו ילדה
שקיבלה את הדבר
שרצתה בו יותר מכל

יחסים
כשאני מקריבה למען שנינו
תקריב גם אתה קצת בשבילנו

כשאני מרגישה אותך
תרגיש אותי גם אתה

וידוי
את כועסת לי
שהלכתי נגד הרוח
שהעזתי לא להסכים איתך
שהלכתי לפי הלב שלי ולא שלך

וידוי
אני תמיד אוהב אותך
גם אם לפעמים תפגע בי
אני תמיד אוהב אותך
גם אם לפעמים יתחשק לך לרצוח אותי

וידוי
ילדותי נהרסה לי
והחורבות עדיין קיימות אצלי
כוחותיי לזכור כבר אזלו
חיי אינם אותם חיים

יחסים
ואז לא הייתי רק מסתכלת
הייתי גם מגששת
נוגעת לא נוגעת
מפסיקה לחלום
ומגשימה

עצב
ביום חופתך
הוא לא יתלווה לצידך
הוא לא יאחוז את ידך
וישחרר אותך לחיים

געגוע
אני בתהליך שיכחה
ואני מנסה לכבס
את כל מה שדורש כביסה
קשה להיפטר מדברים ותיקים

עצב
אלו שאהבו אותך
אלו שנתנו לך את חייך
אלו שרצית רק בטובתם
עכשיו הם כולם מתים

אני שונאת אותך
שבגללך אני צריכה להתעורר
מדמיונות טובים יותר

הרהור
אהבות רבות שהיו לי
וכל אחת הייתה
אחת שאפשר היה לדלג עליה

הרהור
אולי אני סתם מדמיינת
ואתה באמת חושק בי
ואולי אני לא מדמיינת
וזה הפחד הכי גדול שלי

אכזבה
מי שמע שאתה פה
מי אמר שכבר הלכת
מי נתן לי נשיקה
ומי חיבק אותי

אהבה
כשתבוא
אחייך חיוך מבויש
ואמלמל מילה או שתיים

גורל
הם תמיד באים ותמיד הולכים
הם תמיד חוזרים ואז שוב עוזבים
ואני נשארת במקומי
ומחכה שאחד מהם יזכר בי

גורל
העוני הזה,
הוא שמיים כהים
ללא נקודת אור
ללא שמש
הכאב הזה
כששוכבים לישון
זה לא כאב שרופא יכול לרפא

רומנטיקה
מפסיקה לחשוב
במונחים דמיוניים
אתה קרב ורחק ממני
ותמיד נמצא כאן

תחושתי
הצפה כמעט מוחלטת
השתלטות על כל חלקי הגוף
הקופסה השחורה כואבת
גם מחר הכול יצוף

יחסים
עטוף בנייר אריזה חגיגי
כך הגשת את עצמך
ואני סקרנית
שקיבלתי מתנה

תחושתי
יותר טוב שלא ראיתי אותך
יותר טוב שלא הייתי צריכה להתמודד
יותר טוב בשבילי לשכוח אותך
יותר טוב

הרהור
קשה לי
בדיוק כמו אז
לתת לך את הלב שלי
ולדאוג שלא תשבור אותו שוב

יחסים
אני מצטערת שעזבתי
אני מצטערת שהייתי צריכה להיפרד
אני מצטערת על עצמי
אני מצטערת שזרקתי הכול

אמונה
אני רוצה לחזור
למקום שבו היה לי טוב
למקום שבו אהבת אותי
למקום שבו היינו יכולים
להיות ביחד ולהתעלם מכל השאר

עצב
ספר לי מה הלב שלך מכיל
וכמה כאב הוא יכול לשאת
ספר לי מה אתה מרגיש עכשיו
ומי אתה באמת

גורל
הוא כותב לה הודעות
ומוסר לה אהבות
הוא נותן לה להרגיש
ומחכה לה שתבוא

געגוע
מה שלומך
איך אתה מרגיש
זה נכון שבגן עדן
החיים יותר טובים

רומנטיקה
הייתי רוצה שהזמן יעצור
ויקפא
ושרק שנינו נמשיך להתנהג כרגיל

תחושתי
אז מה אם עזבת אותי
בטח לך זה לא משנה
גם ככה אתה בטח כבר
נמצא בזרועותיה של אחרת

שמח אז
היום כבר פחות
החיים לא קלים לכל מי שמחליט
לנצל אותם עד הסוף

ארוטי
מוריד נעליך
פושט את בגדיך
כפתור חולצך פרום
לא חשוב, עדיף להיות ערום

יחסים
אני הכי אוהבת אותך
כשאתה ישן
כי רק אז אני מעיזה
להשתעשע במחשבה שאתה אולי
חושב קצת עליי

יחסים
הטחתי בך דברים קשים
ולא דמיינתי שאי פעם אומר אותם
אזרתי אומץ
לשנות את חיינו

בדידות
הנה חזרתי לבית ריק
הבדידות מטפסת על הקירות הלבנים
ואני זועקת
אולי מישהו שומע

הגות
הנה הילדה שואלת אותו
לאן הם הולכים כולם
הוא עונה לה: "ילדתי,
לאנשים כמותם אין מקום בעולם"

יחסים
המרחק שלי ממך
הוא המרחק הגדול ביותר
הקירבה שלי איתך
היא הקירבה היפה ביותר

תחושתי
אני זאת שמשתטה
ועושה רק טעויות

יחסים
לפעמים אתה
קורא לי מתוקה
אבל בשבילי
אתה תמיד הנסיך שלי

הנה אני בכאבי
כשהגוף לא מקשיב לזעקות הלב

וידוי
להוא שיאהב אותי
יהיו המון חברים
ומעט אהבות
להוא שיאהב אותי
אמת אחת אמיתית
וכל השאר שטותיות

אהבה
שתהיה שלי
גם אחרי שיעברו שנים
שתאהב אותי גם אם אני לא אני
שתהיה מסוגל לראות אותי
גם באור שונה

בדידות
המבט הזה שספק מופתע ממני
ספק מבויש ממני
העדפתי לסובב את הראש
ולא לראות אותך

יחסים
חשבתי שאפשר
להיות מאוהבת במישהו
שהוא לא התשוקה

אכזבה
יהיה לי קצת קשה בלעדיך
אבל אני אדע להתמודד
אתה ואני יודעים שאני חזקה

וידוי
מי שנגעתי בו מאהבה
התקשה לאהוב אותי חזרה
מי שרציתי ורק להסתכל
חשב עליי משהו וקצת התבלבל

חלום
הגשם שוב יסמן את עצבותו
ואני אסתכל עליו דרך החלון
אזמין אותו להיכנס, מתוך נימוס

אכזבה
היינו כמו שתי חיות רעבות
משתוללות ומחפשות אחר הטרף הקרוב
בלי רחמים ובלי התחשבות
העולם היה השתקפות על המים

בדידות
קשה בלעדיך
באמת שקשה לי
אני לא סתם אומרת
אני די חזקה
ולפעמים מתגברת
על כאלו שעזבו וכאלו שברחו

יחסים
חורף קריר מתקרב ובא
והפחד ההוא דופק על הדלת
כמה חורפים שעברתי לבד
עכשיו אני לא מוותרת

עצב
אני זוכרת שנגעת בי
אהבתי כל נגיעה קטנה שלך
כל נשיקה
כל פרפר שהתעופף אצלי בפנים

עצב
You broke into my solitude
Without even asking for my permission
And I can't make you disappeared
In fact, I wasn't even trying

אהבה
I need my wings to fly
You took it away
Nothing left
Just emptiness

אהבה
Love, we will show to the world
That we are together
More then ever
You are the one for me.

אכזבה
Breakaway between us
And I'm falling apart
The same time I loved you
Was the same time you hated me

אהבה
אביב,
ראיתי אותך
אתה עם העיניים היפות
אבל עצובות

אכזבה
הוא ימרר את כאבך
וימנה את עצמו
ללבוש היום-יומי שלך
לאדון חייך

אהבה
לא הפריע לי
שסיפרת על אחרות
אני פשוט
התענגתי על אותו הרגע

הוא יצא לו לבדו
אמר שהוא לא יודע לאן הוא הולך
ואני, אחריו הלכתי, לא ברגליים אלא בלב.

וידוי
אני מקווה שתסלח לי
שלא הייתי מסוגלת להבין קודם
שלא רציתי לראות

תחושתי
אויר
אף אחד לא רואה אותו
אף אחד לא שומע אותו
כולם מנסים להתכחש לו

אהבה
אתה כמו פרפר נדיר
שפעם בחיים מופיע

עצב
אולי זאת אני שעושה את החיים שלך יותר קשים
אולי זאת אני שמלמדת אותך דברים שלא נתקלת בהם מעולם
אולי זאת אני שאת צריכה להתמודד איתה
אולי זאת אני שהולכת לשום מקום

עצב
אני אומרת שלום
ונפרדת
מכל מי שאי פעם אהב אותי
מכל מי שאי פעם חשב עליי
ולו לרגע

אהבה
אתה פותח את הדלת
יוצא בלי לומר מילה
כי נגמרו המילים
משאיר אותי תלויה באויר

אכזבה
לא בכיתי או צרחתי
לא כאב לי כלל וכלל
רק כעסתי על עצמי
שחשבתי עליך בכלל

הכוח להתרומם כבר אזל
וטיפת רגישות לא מספיקה וחבל
ומה נהיה ממני ומה קרה לך
וזה שאני אדישה זה רק בגללך

תחושתי
אולי הייתי צריכה לקבל הורים אחרים
הורים כאלו שלא אכפת להם
אולי הייתי צריכה להתנזר מאינטימיות
ואז להגשים את חלומה של אימי

געגוע
איתן תתמודד מול הרוע
תדע לעטוף את גופי
כשקר ואין לנו אף אחד

אמונה
אם רק אוכל לעוף למרחקים
אם רק ארצה להשאר
אם רק השאיפה להיות אני תהיה קיימת
אדע, כי יהיה, כל עוד אמשיך
לרצות

אמונה
שלח לי סימן, אלוהים, שאותי לא שכחת, שאתה עדיין זוכר
תאמין לי, אלוהים, אהיה טובה יותר, אם רק תיתן לי אותו
תיתן לי אותו שיהיה לצידי

אמונה
הטובים, הולכים מהר יותר
מקבלים מקום טוב לצידו
הרעים, נשארים עוד קצת על האדמה
לסבול, לחוות, לטעום עוד מספר טעימות
מהחיים

אהבה
אם את לבד
הניחי ראשך בחיקי
אני אהיה שם לידך
תמיד

יחסים
אל תדאגי לי, אמא, אני חזקה וזקופה כמוך,
אני יודעת להבחין בין טוב לרע, אני כמוך,
מתרוממת אחרי כל נפילה, לבד.

אהבה
שנינו כאן
בין חלום למציאות
הבדידות שלנו
הכאב שלנו
ואנחנו אוהבים

תחושתי
אבל אני מכירה את עצמי
ויודעת עמוק בלב
שכל מה שתגיו רק יגביר את הכאב...

אהבה
החיוך שלך הכובש
העיניים שלך
שמראות לי דרכים שלמות
שעליהן אוכל לבחור ללכת

יחסים
ביקשתי אותך
והנה קיבלתי
הלכתי אתך
והנה נפלתי

כעס
הוא קרא לי זונה
אני לא הגבתי
הוא כעס
אני שתקתי
הוא אמר שאני בוגדת בו
אני אמרתי לו שאין לו זכות בכלל

אכזבה
חשבתי שאותי
אי אפשר לשבור
חשבתי שכבר נשברתי מספיק

געגוע
אם כבר הפסקת לפחד
אם כבר עצוב לך מדי להיות לבד
אם אתה באמת חושב עליי
ולא סתם מחשבות

אהבה
כשהייתי איתו וחשבתי עלייך

געגוע
אתה יודע,
הותרת לי שביל לא סלול
כדי שאפלס את דרכי
דרך המכשולים שהנחת לי בדרך

הלל
טוב לגדול בתוכך
את עוטפת את ילדייך
בהילה של הגנה

טוב לשרת אותך
ולתת לך כל שתדרשי
ואף יותר

אכזבה
אתה לא היית שם כשהייתי צריכה אותך
אתה לא היית שם כשבכיתי על שעזבת
אתה לא היית לידי כשהייתי צריכה תמיכה
אתה לא ראית את הסבל שלי, איך שאני בוכה.

אהבה
אתה שלקחת את ידי בידך
ואמרת לי ללכת אחריך
הלכתי

בדידות
ימי הסערה כבר חלפו
ושערותיי כבר הלבינו
ואני כולי מבוגרת וזקנה
ואתה

פוליטית
בבוקר החמישה עשר באוגוסט
בשעה מוקדמת
דפיקות על דלת ביתי
דפיקות נוראיות
דפיקות שלקחו אותי הרחק מהבית.

כעס
אחרי שפגעת
ואחרי שנפגעתי
אחרי שעזבת
ואחרי שגירשתי

בדידות
זה פשוט לדמיין את החיים
שעוברים לנגד עיניי
זה פשוט לחשוב
איך הם נראים

בדידות
אל תדאג לי
הטלפון לא מפסיק לצלצל
גם אחרי שעזבת

אל תדאג לי
אני חזקה יותר ממך
ולא אכפת לי שהלכת ממני

בדידות
לקום לבוקר שטוף שמש
ולדעת שאתה לא מחכה לי במרפסת
לראות מליון זוגות מאוהבים
ולדעת שאני ואתה לא אחד מהם
להתעורר למיטה גדולה
ולדעת שאני עדיין לבד

עצב
בית קטן לו היה לי
לראות את אורו כשרק הגעתי
לשמוע קולות חדשים
לשבת בצל העץ הגדול

תחושתי
הבלבול הוא שיוצר אצלי
תחושה של חוסר ודאות

אהבה
אני שיר בלי מנגינה
כי... זה לא ממש נשמע טוב
כשאני נשמעת, זה כמו סיפור קסום
שסיפר לי אבא לפני השינה

אהבה
זה לא נעים להיות פה לבד
לא להרגיש אותך
את חום גופך
שמתלהט בי כל פעם
שאני לבד, וחושבת
אם אי פעם תחזור...

ביקורת
כי אני לא אוהבת אנשים צבועים
ואני לא אוהבת אנשים
שחושבים רק על עצמם
ואת בדיוק כזאת

בדידות
שוב במיטה עם עצמי
תוהה למה הוא לא מגיע
מחפשת סיבה מה לא טוב אצלה
למה הוא לא נמצא?!

בדידות
לברוח מהצרות
לברוח ממנה
שעושה אותי כל כך קטנה
לברוח מהזכרונות של הילדות

תחושתי
בת שש-עשרה
יודעת יותר מכולם מה טוב בשבילה
מה רוצים ממנה, היא כבר לא ילדה קטנה
אבל הלב תמיד צודק

תחושתי
את הגעת בנקודה הקשה בחיי
גידלתי אותך ונתתי לך כל מה שיכולתי
תמיד רציתי שיהיה לך טוב
תמיד הצלחתי לגרום לך לצחוק

גיהנום
את מולכת לחדרון קטן
מסביבך אנשים מצטופפים
ילדים קטנים בוכים
אמהות היסטריות

ארוטי
הקימורים המושלמים
העור החלק
הידיים שניגשות
מגששות דרכן למקום רוגע

פוליטית
תמיד היית
תמיד תהיה
מי שארצה להיות כמוהו
מי שהבטיח
ולא הספיק לקיים

עצב
או שאולי אתה רוצה אותי
בחורה מהקיבוץ
לא יפה במיוחד
ובטח שלא דוגמנית

אהבה
דמותך מהדהדת בראשי
ואני רק רוצה להושיט יד ולגעת
ולקרב אותך אליי
אבל אתה בלתי מושג

כעס
האמת הזו שנזרקת לי בפרצוץ
מנחיתה אותי על הקרקע בכאב רב
משכיחה ממני את כל החלומות
את כל מה שקיוויתי ממך

בדידות
הלילות האלו הם הכי קרים
כשהגוף שלי נמצא עם אחרים
וחושב עלייך

אהבה
התאהבתי בך
כי אתה פשוט
כי אתה מקסים
כי גרמת לי לשכוח הכול

יחסים
האמת הייתה מונחת לפניי בשתיקה
ואני לא רציתי
לא רציתי להעיף מבט לכיוונה
לא האמנתי בה

שקעתי בתוך קסמיך
ריגשת אותי
ברגע האפור ביותר הופעת
וידעתי

עצב
הנה צלצול בפעמון הבית
וקצין מאופק עומד בפתח
לוחץ את ידה של האם
מהנהן בראשו לכיוון האב

הלל
להקריב חיים
של עשרות אלפי מבנייך
מאוהביך
שמתו תחתייך
בזכרם אותך

עצב
זה הקור שחודר לכל מקום
שעוד נותר חם משהותך

הרהור
עד מתי אמשיך ללכת בדרך ללא מוצא?
אני נופלת, קשה לי להתרומם
ואז כשסוף סוף אני מצליחה מישהו דוחק אותי למטה
לפינה.

אני אוהבת לחיות אבל מרגישה מתה
אני רוצה לנשום אבל קשה לי
אני רוצה לדבר אבל אין לי דרך לעשות זאת
אני אוהבת לאהוב אבל אנשים לא אוהבים לאהוב אותי

כעס
יש לי רצון
להישאר בחיים
אפילו שניסית
להוציא אותו ממני

עצב
עצבות של תקופה
תקופה מסוימת שקצת יותר קשה בה
תקופה שקצת צריך יותר הקשבה
תקופה שבה צריך יותר אהבה

חמשיר
השיגרה הזו והכאב שבה
השקט הזה שעוד נבנה
האמת הזו שמכאיבה לפעמים
החיים האלה הם רק חיים

עצב
אבל, רק אחד, שעכשיו נשאר לבד,
במותי הוא רעד, ופחד, להישאר לבד

אהבה
תמימה
אבל עדיין עם טיפה של תבונה
מבינה למה הוא לא רוצה אותה
מבינה למה היא צריכה לבכות בלילות
לא מבינה איך היא כל כך שונה
רוצה ולא רוצה

אהבה
מהיום שהם נפגשו
הם ממש לא סבלו אחד את השני
כי הם היו שונים
שונים חיצונית

בדידות
הלחשים שנשמעים בשעת לילה
הפחדים והאימה
הכאב והשנאה
והלבד

תחושתי
אתה עדיין בראש שלי
בגוף שלי
במחשבות הכי נכונות שלי
אתה בידיים שלי כשאני מחבקת

אהבה
זה קורה
כל פעם שאני אוהבת
כל פעם שאני מראה קצת
שאכפת
אני שוב נופלת
והכל בגלל יפעת...

תחושתי
הייתה סערה שהפילה
היה חושך שחור ומפחיד שהכהה את הכל
היה עצב שגרם לי להרים ידיים
הייתי שם...

אמונה
הלוואי שתמיד תזרח עליי השמש
שתאיר את דרכי הארוכה
הלוואי ואצליח למחות את דמעותיי הזולגות

חלום
נוגעת
אתה ספק רחוק ספק קרוב
מרגישה את ליבך
כמו הלמות תופים

אלוהים
הנחת אותנו
עומדים מול כיתת יורים
ומחכים לרגע הכואב

געגוע
אם תסתכל יותר קרוב,
לעומק,
תראה שפה הכל שונה,
הכול כל כך שונה מאז שעזבת

ייסורים
אני בוכה יותר מאשר לצחוק
אני עצובה יותר מאשר לשמוח
אני מובסת יותר מאשר מנוצחת
אני מלאת מוות יותר מאשר חיים

תחושתי
אני מרחיקה את כל הרוע שהיה שמור אצלי
אני מסלקת את כל מה שקשה אצלי
מפנה מקום לדברים היותר טובים אצלי
פותחת דלת לא מוכרת,
כניסה לחיים אחרים.

יחסים
כשרציתי לשיר
ולא היה לי את האומץ
באת ובנית לי במה
אני הזמרת

הרהור
הפחד הזה
הוא רק שלך
אז למה אתה לא לוקח אותו,
מכניס אותו לתוך קופסה
ונועל

חלום
היא נכנסת לחדר
בלי לדפוק, כמובן
מדליקה את האור
מעירה אותי מחלום שהיה לי כאמת
מחלום שהיה אמור להתגשם

אלוהים
ניסית לשבור אותי כמה פעמים
ואני התרוממתי
והמשכתי הלאה

אהבה
הגוף כואב לאורך הלילה הארוך הזה
והלילה הארוך הזה משאיר בי סימנים
סימנים שהותרת אצלי כשהלכת מכאן

גורל
את יפה
ויופייך לא לשאר האנשים
רק למישהו אחד את מותרת
ורק שלו תהיי

בדידות
מולך מציאות קשה מנשוא
מולך חיים בלתי גמורים
תדליקי את האור לדרך חדשה
ותהיי מאושרת

אכזבה
זה לא תמיד ככה
שהוא בורח כמו ילד קטן ואת- תמיד תרוצי אחריו

אמונה
קצת פוחדת ממה שיש שם בחוץ
קצת פוחדת שהעולם יותר מדי לחוץ
אנשים רואים אותי שונה
ואם אני עצובה זה רק נדמה

חלום
אבא היה אומר
שזה רק סיפור
זה לא באמת, במציאות
והיה מאכזב אותי...

חושבת תמיד עליך
ולמה הלכת
נותרתי לבדי
מחכה לחסדו של האל
מחכה ומחכה....

אהבה
לא אחזור על עקבותיי
ולא אטשטש צעדיי
לא אזיל דמעות חינם
ולא אזעק שישמעו

געגוע
חבר שלי, ידיד טוב שהיה
תמיד תישאר אצלי בשבילך פינה...

בדידות
יעברו חודשים
יעברו שנים
שנים בלי אבא ועם כאבים
החור עדיין לא נסתם
הוא כנראה לא ייסתם לעולם

בדידות
החורף
שמרטיב את גופי
ומעיר אותי משנתי

ביקורת
מוות, עצב וכעס על כולם.
כולם מתים בסוף.
ורק אני, יושבת במיטה ומביטה דרך חלון חדרי
בטוחה, מוגנת, רגועה...

ארוטי
כל גופי מבקש אותך
שתשוב לרגש
ואשוב להתרגש

הלל
גם אם שריפה תתחולל בביתי
גם אם אצלה באש הגיהנום
גם אם תהיה סכנה לחיי
אקום
ולא אנוח
עד שתהיי בטוחה ומוגנת

עצב
קולות מפקדים
נשמעים מן החולות
שיירה של חיילים
צועדים שורות שורות

אהבה
אתה יודע
שיהיה לי קר בלי בגדים
אתה יודע
ומוריד מעליך את המדים

פוליטית
היא צעקה עליי
בכתה,
צרחה חזק ככל שיכלה
אמרה לי שאני בן אדם רע
שאלה אותי איך אני מסוגלת

עצב
ניסיתי לשמור אותך קרוב אליי
ונחלתי כישלון מוחץ

בדידות
התעוררתי
פקחתי עיניי מהחלום העצוב
הושטתי יד לחפש אותך
במיטתי

עצב
יש לי חמישה פרפרים
אחד לכל מצב רוח
לכל הרגשה
לכל תחושה שעוברת אצלי

געגוע
אלוהים נותן ולוקח
אלוהים לוקח ולא מחזיר

מחאה
החריגות שלנו לא מתקבלת
לא מקבלים את העובדה שאנחנו שונים

תחושתי
כזה הוא טל
פשוט וקל
לפעמים הוא קצת נבהל
ואז פתאום הוא מבולבל
כזה הוא טל

אכזבה
טעיתי,
כמו בהרבה דברים בעבר.

אמונה
יום עצוב
זה יום שבו השמים כהים
זה יום שבו הפרחים לא פורחים
זה יום שהכל דומם.

תחושתי
יום בהיר הגעתי לעולם
פתאום כל תשומת הלב הייתה מופנית אליי
פתאום הדחיקו אותך לפינה

אכזבה
וזה לא קל
כשמישהו בא ואחר כך הולך ולא חוזר וממשיך
את חייו כאילו כלום
לא משאיר מאחוריו אפילו לא זכר אחד קטן מהעבר
הרחוק הזה, שפעם אותי חיבקת, שפעם אותי אהבת
שפעם לי אמרת ונשבעת והבטחת שלעולם לא תעזוב אותי

בדידות
ביקשתי את הגוף שלך
קרוב לגוף שלי
ביקשתי מגע
וקצת רגש
ביקשתי אותך

אכזבה
יכולת לתת מעצמך קצת יותר
יכולת להיות לי אבא טוב יותר
יכולת לא לעזוב את הבית
יכולנו להיות מאושרים

געגוע
ילד אהוב
מאז שהלכת
חיי אינם חיים עוד
וליבי אינו מתרגש עוד
שלוותי פסקה
בדידותי התחזקה

ביקורת
כל החיים היית קורבן
עכשיו את לא מניחה
לאלו שרוצים קצת לחיות

נוסטלגיה
אני חוזרת בזמן, לזמנים הטובים
רק הזיכרונות נותרו בראשי
אני חוזרת לתקופה שהוא היה בא לתת לי נשיקה
לפני השינה, שהוא היה איתי בבית, על ידי

בדידות
חיים רגילים
חסרי משמעות
ריצה מהירה
ללא תחרות
פספוס
של משהו איכותי
והכל-הכל אמיתי

עצב
אני שונאת את ימי ראשון
כי זה היום היחיד
שאני צריכה להתמודד
עם מציאות קשה
שאתה עוזב אותי
למרות שאתה חוזר

געגוע
מתי כבר תשוב
להגיד לי שאתה פה
ומתי כבר תלך
כי אתה רק פוגע

הנה אני, תראו אותי בוכה
מזילה דמעה ועוד דמעה ולא מפסיקה
לא מסוגלת להמשיך בלי כוחות
לא מסוגלת להמשיך אין רצון לחיות
כבר אין כוח להאבק במחלה
היא לאט לאט הורגת אותי

אהבה
הולכת לישון איתך
קמה בבוקר לצידך
חושבת עליך כי אתה רק שלי
כאן זה שנינו, אתה ואני

געגוע
אסור
אסור לי לשכוח
אני מכריחה את עצמי לזכור
כי אם אשכח
אז איך אזכור

אהבה
אני ארקוד על הירח
מטורפת
אשיר לך שיר אהבה
אצייר כוכבים ברקיע

בדידות
תמיד את מתעלמת
ושוב אני לא שייכת
תמיד להיות בצד
לא נורא, אני שוב לבד

אהבה
כואב לי
שאני לא יכולה לאהוב אותך
כמו שמגיע לך
כי אתה פשוט מקסים

עצב
להתמודד עם הכאב יום יום
לנסות לגרש את הבכי
לנסות למסגר את הצער

אכזבה
ושוב אני בוכה
ושוב עצובה
ושוב חושבת למה האמנתי בך עוד פעם

רומנטיקה
אני רוצה להתעורר בבוקר
כשעיניך מחבקות אותי
כשידייך משתוקקות אליי
עד כדי דמעות

בדידות
כל כך כואב
ששוב נשבר הלב
והכל עומד במקום
וצריך להמשיך פתאום

בדידות
כל מה שתרצי
כל מה שתבקשי
מה שתמיד לא היה
מה העולם שלך נהיה

אכזבה
בוא ניפרד עכשיו
יפה שלי
נסיך החלומות שלי
אוהבת אותך כל כך

מחאה
אני נותנת לך במתנה
זוג כנפיים
כנפי הדמיון שלך
שאיתן תוכלי לעוף בדמיונך

אהבה
תעטוף אותי
תלקק את הדמעות
שכולן רק בגללך

אהבה
לא ישנה בלילות
קשה לי להרדם
בראש יש לי המון מראות
לא מצליחה לשכוח

רומנטיקה
המקום הקסום ביותר
הוא המקום בו העיניים
נפגשות לראשונה

אכזבה
נותר לי רק להצטער
שאני לא הבת המושלמת שעליה חלמת
נותר לי רק להצטער
שזאת אני ולא מישהו אחר

בדידות
דמעות יורדות כמו גשם
ואי אפשר לעצור
כי אין יותר למה
אם טוב או אם לא
אם עצוב או אם לא
אני לא יכולה לעצור

כעס
את רצית שאהיה לנצח ילדה קטנה
אני רציתי לגדול ולברוח ממך

אמונה
לחוש גדול יותר על כולם
לרצות להקיף את כל העולם
לחצות יבשות וימים
בחיפוש אחר האושר הנצחי

אמונה
אני רק רוצה שיניחו לי
שיתנו לי לגדול בשקט
בקצב שלי, בזמן שלי
ואיך שאני שואפת

תחושתי
תמיד רציתי שיתייחסו אליי כמוך
תמיד רציתי להיות את
רק ליום אחד
להיות קטנה כמוך

תחושתי
להיות גדולה
זה כל מה שחלמתי
לצאת אל העולם
כי הוא מחכה לי

פוליטית
שמיים שחורים וענני העצבות
שוב מתים מחדש
תינוק שרק נולד
לעולם של מלחמות
חייל שנהרג מירי האויבים
והשלום הזה שלא מגיע

געגוע
קשה לי אז
וקשה לי היום
להחזיר אותך
לא ביקשתי הרבה
רק לראות אותך בפעם האחרונה

אמונה
אני זו שהולכת לקרב
בלי לראות דבר בעיניים

אני זו שהולכת לקרב
בלי שום פחד וחששות

מחאה
היה לך חלום
שממנו התקשית להתעורר
שבו את חוזרת לבית הישן ליד התחנה
בפינת החדר את מונחת,
שרועה על הרצפה המלוכלכת,
מדממת...

כעס
לו רק יכולתי לבוא אליו
להגיד לו שאני שונאת אותו על זה שהוא הורס אותך
להגיד לו שמספיק נהרסה לי פעם אחת משפחה
להגיד לו שיעזוב אותך בשקט

געגוע
לרגש
לחום שלעתים היה שורף מדי
לכנות

בדידות
קצת זה לא הרבה
וקצת לא נמשך לנצח
הבדידות שוב שולטת
והעצבות קיבלה שוב מקום מרכזי

בדידות
הייתי רוצה לטבוע איתך
בים שאין לו סוף
ואין לו התחלה

לפעמים כשאת בודדה
אהיה לך לחברה
אנשק את לילותייך העצובים
אשאב מדמעותייך את כל הסבל

כמיהה
אני מחכה שיבוא היום
ובו יתגשם החלום
שמה שהיה ישוב
ויעשה אותי שמח שוב...

יחסים
הנה נפלתי
אחרי שנשבעתי שלא אפול עוד
הנה נפגעתי
אחרי שאמרתי שלא אפגע עוד

אהבה
כמה מילים של אהבה שאמרת לי
כבר הפסקתי לספור
כמה דמעות על הסבל שלך
כבר שכחתי מזמן

רומנטיקה
ואני מרגישה אותך
ויודעת שאתה רוצה
אבל עדיין פוחד

תחושתי
לפעמים אני פשוט פוחדת לאבד אותך
שתלך לי עוד לפני שבאת

אני פוחדת לעצום את העיניים
בחושך כשכולם הולכים לישון

אני פוחדת להסתובב ברחוב הומה
ושתיעלם לי פתאום

אמונה
אם כולם יצעדו במורד השביל
אני ארוץ במעלה ההר
אם כולם ישארו למטה
אני ארצה לעוף

אהבה
מה עוזר לי שאתה שם
ואני פה
מה עוזר לי רק להיזכר
ואיפה המציאות הזו כשצריך אותה

געגוע
אני לא מקבלת
ואני לא משלימה
ונוח לי להאמין שאתה פה
ונוח לי לא להתרגל למציאות החדשה

אכזבה
נתתי לו הכול
את היקר לי
התמסרתי לו כמו עיוורת
עכשיו אני כבר לא זוכרת
איך היה לי טוב

ארוטי
עוד הגוף שלי מכיל אותך
והרצון הזה שלי עכשיו
בוער
ואני מכילה אותך

אהבה
מותק שלי
רק הכאב נשאר
הבכי שלי
איך שהדמעות זולגות מעיניי

מחאה
רוצה לישון
העיניים כבר כמעט נעצמות
יושבת בכיסא מול הכניסה
מחכה לו שיבוא
הוא יודע את הדרך

הרהור
ואתה מגיע
מלטף לי את הגב
אומר לי משפט רצוף
של מילים קטועות
ושותק

בדידות
במזג אוויר כזה
הייתי אמורה להיות במיטה
היית אמור לכסות את גופי העירום
היינו אמורים להיות גוף אחד

כל כך קרוב לרגע
כל כך רחוק לתמיד

אכזבה
אני מצטערת, מלאכית שלי
על כל מה שעשיתי
ועל מה שלא

חלום
אי שם מעבר להרים ולים
נמצא המקום
הנדמה לחלום

הרהור
לעמוד על במה
קפואה מכף רגלי
ועד קצה ראשי
לרצות לשיר
לרצות לרקוד

בדידות
וזו אני שמנסה להיפטר ממנה
וזו אני שסובלת אותה כבר כל-כך הרבה זמן
זו אני שמוותרת כשהיא גוברת
זו אני שמאשימה את עצמי עכשיו

אכזבה
ואני כמו טיפשה
חמקתי מבין זרועותייך
הלכתי אחרי הראש
ורק אחר כך הסתבר לי
שהוא שיטה בי

חלום
מעטפות על גבי מעטפות
של הגנה עצמית
ידיים מגוננות על מישהו
שלא צריך הגנה

יחסים
רגע לפני שנפרדים לתמיד
אני רוצה רק להגיד
שתמיד אוהב אותך

אכזבה
הירח שוב נחבא ממני
והשמש כבר איננה זורחת
היום הפך לילה
עצבות נמהלה בשמחה
הכאב כמו משקה חריף

עצב
אני עוצמת לך את העיניים
להגן ולשמור עליך
אני מכסה לך את האוזניים
שלא תשמעי דברים שיגרמו לך לשאול

פוליטית
כולנו למענך
נלך איתך
קדימה
אם תחלים
ואם תמות

אהבה
שוכבת לישון
הדמעות לא נעצרות
מביטה בחלון לעבר דמותך
ההולכת ומתרחקת ממני
נעלמת בערפל

נגמרו לי הדמעות
לא יכולה לבכות יותר
נגמר לי הרצון לחיות

אהבה
בחוץ ירעם
קולות הרוח השורקת שתלך
כי אתה לא עושה לי טוב

חלום
תעלה על האוטובוס הראשון לתחנה המרכזית
תיסע בדרכים ותצעד בשבילים
תעלה על הרים ותעבור נחלים
תשחה בתוך הנהר המורעל
עד שתמצא את הדרך אליי
ועד שתגיע, אני ישנה.

אני ניגשת לזירה
עושה את שלי
מנצחת
והולכת

אהבה
ושוב הולכת לישון לבד
ושוב הדמעות יורדות
הבכי מרטיב את הכרית
אני לא נסיכה עם עיני זכוכית

אכזבה
אתה ממשיך להדביק לי את הכאב
הזה שלא מניח לי
הוא כל כך קרוב, כל כך פוגע

עצב
הלכתי אחריך כל כולי
ובסוף הסתבר שזה לא בשבילי
כל שהיה אפשר נתתי לך
לא נותרה לי יותר אהבה בשבילך

עצב
היא לא אוהבת את מה שהיא רואה
היא מזכירה לה מישהו מהעבר
מישהו דומה לה
היא יודעת מי,

געגוע
בחלום
אתה יורד אליי
ואני שואלת אותך
למה הלכת

געגוע
שעכשיו אני בלעדיו
הסבא שכל כך אהבתי
שתמיד היה לידי
ורצה שיהיה לי רק טוב

אהבה
אני יודע שפגעתי בה
אני יודע שהכאבתי לה
אבל עכשיו כבר מאוחר לשנינו
היא לעולם לא תסלח לי
היא לעולם לא תשיבני אליה

אהבה
אם אומר לך שאני לא אוהבת
אני מקווה שלא תכעס
אני מקווה שלא תבכה
אני מקווה שלא תעזוב אותי

ביקורת
איך שדיברת אליי
ירית מילים בצרורות
ולא היה לך אכפת אם אפגע או לא

געגוע
אני זקוקה לך עכשיו
שתהיה פה
ואפילו אם זה טיפה מרחוק
אני רק צריכה לראות אותך
להרגיש את עצם קיומך לצדי,
לחוש בנשימותיך
שהן בשבילי

אהבה
ורציתי לנשק אותך
ולהגיד לך כמה שאני אוהבת

חמשיר
אני יכולה לחכות לך
להקשיב לצעדים שלך
כשאתה מתקרב אט אט

געגוע
אמרתי לו מה מעניין בעננים?
זה סתם כתמים לבנים שעפים בשמיים
לא, את טועה הוא אמר לי
כל ענן שנמצא בשמיים זה עוד אדם שנמצא שם למעלה

רומנטיקה
הגלים שלי שנושקים לים שלך
הכאב שלי שכואב גם לך
הבדידות שלי אולי בגללך
העצבות שלי שהייתה וחזרה

קינה
האם היית כאן
ונותרו רק זיכרונות
סיפורים על גדלותך
על מילות שיריך גדלתי
ואוהבת

בדידות
תודי, את פוחדת
להיות לבד
זה לא קל לך
את מרגישה סכינים

יחסים
אתה כבר מצאת נחמה
בזרועותיה של מישהי אחרת
אני יודעת שאתה לא אוהב אותי
ואני יודעת שאני כבר לא אוהבת אותך

עצב
מי אמר שהזמן מרפא את הפצעים
ללב שבור אין מרפא
ושום זמן לא יעביר את הסבל

אמונה
אני פרח, בשלל צבעים מרהיבים
שרוצה לפרוח, ופורח. מתוך הקוצים יצאתי
ופרחתי ועוד אמשיך לפרוח
אמשיך כי בשביל זה אני קיים

אכזבה
שיקרת לי וחשבת שלא אגלה לעולם
והנה גיליתי מי אתה באמת
גיליתי מי הוא הבחור שבגללו בכיתי
גיליתי מי הוא הבחור שפוגע הכי הרבה

יחסים
אני אוהבת כשאתה נוגע בי
זה גורם לי להרגיש שאני
כל כך מיוחדת בשבילך ושונה מכל
אלו שעברו בלב שלך

בדידות
לגעת שוב
למרות שאין ידיים

אהבה
אתה יודע,
אהבה זה דבר יפה
במיוחד כשהיא הדדית
לראות זוג צועד ברחוב

עכשיו היא ציפור, בשמיים עפה
לא תנחת יותר על פני האדמה
לא תקרא בקול כשתקרב המלחמה

אהבה
אני לא פוחדת
ושום דבר לא ירתיע אותי
אני לא פוחדת
להדליק את השמיים
ולצעוק בקולי קולות

יחסים
כמה תיבות של חיבוקים
כמה קופסאות של מגעים
כמה כאלו רציתי לפתוח

קינה
וחיים שלמים נפסקים,
נעצרים ברגע קט אחד
רגע של שקט
רגע של מעבר ממקום אחד למקום אחר
הרגע של המוות...

יחסים
הקירבה שלך
לא משנה מהו סוגה
היא תמיד תפגע

אהבה
ניסיתי עם אחר
רציתי קצת יותר
קצת יותר ממה שנתת לי
ממה שאני חלמתי

בדידות
אם הייתי נותנת לך
את חלומותיי היפים ביותר
והייתי נותנת לך חיים כדי לחיות
אם היית מספיק אמיץ
היית לוקח

אהבה
זה כשהגוף רוצה אותך
זה כשהאצבעות מטפסות במעלה
זה כשהשפתיים מנשקות
זה כשהראש שוכח מהכל

נכנסת לחדר בדירה השכורה
ריח של סיגריות והרבה אהבה
רוצה לצאת כי מחניק לי שם
רוצה להישאר
כי אני יודעת שאתה אוהב

רומנטיקה
אתה מזיז ומניע
את גופי בלי הפסקה
רוקד ומזיע
ואף אחד לא מסתכל

געגוע
החיים בלעדייך רק קשים יותר
שום חלום שהיה לי עליך לא עוזר
רק הפחד שנשאר אצלי שב וחוזר
מטריד אותי, מעיר אותי משנתי

בדידות
אני שוב יושבת בבית הקר והאפור
ואני לבד, שוב.
ואין לי מה לעשות
ואני לבד בלי אף אחד

געגוע
שובי או תלכי
גרמת לי לבכות
אותך לעולם לא אשכח

בדידות
עכשיו שברחת
למי אנגן בחצות הליל
למי אשיר שירי אהבה
למי אכתוב את אהבתי

אהבה
אני אוהבת אותך יותר מהשמים
כשהם גדולים וצלולים
אהבתי גדולה ושקופה

געגוע
הידיעה על מותו שברה אותי
הרסה אותי, הרגה אותי, ללא רחמים
ואני לא אשכח את הרגע,
את אותו הרגע הארור,
שידעתי, שלא תחזור...

אהבה
כל כך את
כי כך אני מכירה
את שתיקותייך אני יודעת
את עצבותך אני מוחקת
את עינייך אני קוראת

געגוע
רחוק ממני
אולי שם תישאר
לא אראה אותך יותר
רחוק ממני

כמיהה
את ההמתנה שכבר מורגשת
בכל שרירי הגוף
את הדמעות בלילות
ואת העיניים האדומות

בדידות
שנים של סבל
איך שהן עוברות
ים של דמעות
איך שבכיתי

אהבה
אני משאירה את הכל מאחור
משתדלת שלא להיזכר איך אהבנו
ואיך אתה חסר לי
ואיך רצינו לאהוב עוד פעם
והיא עמדה לנו באמצע

בדידות
אתלוש שערותיי
אלך על גבי קוצים
ואסבול
כי אין לי

גורל
איך מתגברים על כל כאב
איך שורדים בעולם כמו זה
איך עוברים הלאה
ועדיין ממשיכים לנשום

אהבה
אני מסתכל לו בעיניים
ואני רואה אהבה
אבל חוץ מאהבה, אני רואה פחד
פחד מוות, חשש תמידי

אהבה
אני לא פוחדת
שאולי אני ילדה
אני לא פוחדת
שתדחה אותי

געגוע
מלאך
שאוהב אותי ומקריב למעני
שחושב עליי גם כשהוא כועס
שמצחיק אותי גם ביום הכי גרוע

תחושתי
תמיד הייתי שונה.
תמיד הרגשתי שונה.
תמיד רציתי דברים שאף אחד לא רצה.
תמיד שאפתי לדברים מוזרים.

ביקורת
זה שאת לא יודעת מה את רוצה
זה שאת כל הזמן בוכה
זה שהגברים שלך תמיד עוזבים
זה שאת שוקעת בדיכאון

רומנטיקה
התשוקה בוערת בתוכך
והלהבות שורפות
הסקס שאת משדרת
לפעמים מפחיד

מצב
אמא,
אני אוהבת אותו
את לא תוכלי להגיד לי שהוא לא בשבילי
אני את זה אחליט לבדי
תני לי סיכוי לצאת לעולם מבלי שתלחצי עליי
ותגידי לי מה לעשות

בדידות
אילו הייתי יכולה להחזיר אותך
הייתי אומרת לך
שתמיד אהבתי אותך
ושהלילות שלי כל כך קרים
ושרק הכרית מבינה לליבי


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
פוליטי
כבר 9 שנים, בלעדיו, וכל שנה מחדש חוזרת בי אי הידיעה, חוסר
ההבנה, השאלה שחוזרת ונשאלת: "מה לעזאזל קרה שם?"
ואף אחד לא מבין, אף אחד לא יודע, לאף אחד לא אכפת.
כולם אומרים אז מה, זה קרה לפני 9 שנים, מי בכלל זוכר?

ביקורתי
לפעמים אני רוצה
ככה בלי שתשימי לב
לשפוך לך רעל באוכל, בשתיה
ואז סוף סוף אני אוכל להיפטר ממך
ולא לשמוע את הקול המצעבן שלך
אומר לי "לא" וצועק עליי

...אבל אני זכיתי בדבר הכי חשוב- משפחה...

הספסל הזה
ברחוב הזה
בעיר הזאת
במדינה הזאת
ביבשת הזאת
בעולם הזה-
הוא שלי.

הספד
שטחים נרחבים של זיכרונות יש בראשי, והכול קשור אליך...
ימי הולדת, טיולים, מסיבות ואירועים... עד שפתאום יש אירוע
שונה מכל האחרים.
שבו אני יותר גדולה ויותר מבינה, ובו, במקום לצחוק, כולם
בוכים, מסתכלים על איזה ארון מעץ שלאט לאט נטמן באדמה, ואימא
הסבירה שאתה

הרהור
כשאמות,
ידחסו אותי לתוך ארון עשוי עץ
מלא- לא מעובד
יורידו אותי לתוך אדמה חמה
שמחכה לקלוט אותי,
כמה זמן שהיא חיכתה...

הספד
זה כמו השקט שאחרי הסערה, הכל דומם, לא נותר דבר להיאחז בו
מלבד הזיכרון הכואב שהיית ואתה אינך פה איתי יותר. התמונות
שעולות בראשי עמומות ולא ברורות, נזכרת איך היית יושב בכיסא
האהוב שנותר ריק, איך היית מחייך בחיוך הבלתי נשכח שלך, היית
מצחיק אותי...

ביקורתי
ילד שלי, תאזור את האומץ להסתכל לאנשים בעיניים, בלי פחד, בלי
חשש שהם יפגעו בך או יצחקו עליך. תאזור את האומץ להגיד בקול
רם: "אני מיוחד, אני שונה, אבל יש לי בדיוק את מה שיש לכם."

הוא ואני
אז אני משעממת אותך
ואין לך על מה לדבר איתי
ולפעמים אני חושבת,
מה אתה בכלל עושה איתי.

מכתב
זה באמת נראה כאילו לא היה מה לומר, כאילו נגמרו לשנינו
המילים, מה שהיה כאילו לא היה. חזרנו לאותו המקום מההתחלה רק
בעמדות שונות, דעות שונות, מחשבות שונות, ואולי גם רגשות
שונים...

זכרונות
מתחשק לי לברוח, כדי שלא אצטרך לספוג עלבונות.
רגליי מובילות אותי לצאת הבמה, אך ראשי וליבי נשארים קפואים
במקום.

ביתספר
אני מודיעה בנימה אופטימית זו, שאני לא מתכוונת לוותר, ואני לא
אתן לאף אחד לדחוף אותי למטה, כי אני, כשאני רוצה משהו באמת,
אני לא עוצרת עד שאני משיגה אותו, במיוחד כשמדובר בחלום ילדות.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
על כיסא עשוי פלסטיק
בתחנת האוטובוס
יושבת אישה
שביס שחור לראשה
והיא מחכה




מספרים על אדם
שבנו חזר
בתשובה, האיש
משום מה לקח את
זה קשה ומירר
בבכי, עברו
הימים והשנים
ואז גם ביתו
חזרה בתשובה, מה
מרה הייתה
הבשורה עבורו,
רעיתו אמרה לו:
"אולי נחליף להם
את המזוזה...
משהו קורה שם"


חוש הומור חרדי
מאת עדי רן,
הובא לשידור דרך
הסלוגן ע"י
אלמוני שהוא לא
עדי רן ומעדיף
לא להזדהות כי
הוא ממש לא
חשוב.


תרומה לבמה





יוצר מס' 21456. בבמה מאז 20/4/03 14:13

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לבר קירשנר
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה