|
כשהיא נולדה, אמרו עליה שהיא יפהפיה
היא גדלה והייתה הילדה הטובה ביותר
היא נעשתה נערה ושכחה את כל שאמרו עליה
היא התחילה להאמין רק בעצמה
היא בנתה לעצמה עולם משלה
ודאגה לעמוד על המשמר שאיש לא ייכנס
עברו שנים והיא נפתחה
העולם גילה עליה דברים
היא גילתה שהוא לא כל כך נורא
היא לאט לאט בנתה את האמון שלה באנשים
הם לאט לאט התחילו להאמין בה
וידעו שעוד יצא ממנה משהו
היא הייתה נחושה להצליח
היא הייתה מורעלת על העקרונות שלה
ואיש לא היה יכול לשנות את דעתה
היא הייתה להוטה לשנות את הגורל
שכאילו הוכתב לה מראש
שנים יעברו
והיא תגיע לגדולות
היא תצליח להוכיח לעצמה
שהיא מסוגלת.
היא תצליח להוכיח לכל מי שטען אחרת,
שהם פשוט טעו...
כך נגמר לי סיפור אהבה וירטואלי
שכמובן היה מדהים ובו בזמן, כל כך לא ריאלי...
|
אבא, אבא שכזה
שבא והולך
שמבטיח ואינו מקיים
שמאכזב ומתאכזב
שאוהב ולא אוהב
שזוכר וגם שוכח
שעוזב ולא חוזר
|
לאט לאט חייה מתשקמים והיא עולה בסולם החיים, שלב אחר שלב,
בתקווה להגיע לשלב הגבוה ביותר, לצמרת, שעכשיו היא לא נראית
כ"כ רחוקה.
|
כל יום אני הולך לבית ספר, כדי שאמא לא תכעס. אני תלמיד טוב.
ככה המורה אומרת. בהפסקות, חבר שלי,תומר, נותן לי קצת מהאוכל
שלו. אני כל פעם אומר לו שאמא שלי שכחה להכין לי, למרות שאני
יודע שזה לא נכון.
|
היא נכנסה לזה חזק. היא לא ידעה שהיא לא תוכל לצאת.
היא לא ידעה שאין דרך חזרה.
היא לא ידעה לומר "לא", וזה מה שהפיל אותה סופית.
|
"בר, תעזבי את זה! אל תאכלי את זה, את סתם תשמיני. זה באמת
מיותר." אימא שלי תמיד אהבה ללחוש לי דברים כאלה באירועים
משפחתיים, כשהיה אוכל מפה ועד דימונה, ותמיד הוא היה נראה טוב.
תמיד, כשהייתי באה לאירועים כאלה, עם כל המרוקאים האלה, שרק
אומרים לך "תאכלי, תאכלי
|
"החריגות של שניכם היא זו שאיחדה אתכם יחד. היא זו שהחזיקה את
שניכם יציבים ואיתנים מול כולם. האהבה שלכם היא התוצר של כל מה
שעבדתם בשבילו. אני נותן את ברכתי, ומי ייתן שהקדוש ברוך הוא
ישמור עליכם ויעניק לכם כל שתרצו."
|
ידעתי שאסור היה לי לראות אותו
ידעתי שלניאוף מגיע עונש
אבל בכל זאת עשיתי את זה
|
תמיד תהיה עבורי
האדם עליו אוכל לסמוך
תמיד תהיה כאן לצידי
גם כשהזמן קצת יחלוף
|
חלמתי עלייך
נתתי לנו הזדמנות
אבל שוב אני הורסת
עכשיו אני זו שבוכה
|
אני יודעת,
אף אחד
לא יאהב אותי כמוך
|
אני אקריב למענך
עד קץ יכולותיי
אני אקריב למענך
ואתן גם את חיי
|
בין טיפות הגשם החלושות
מפלסים את הדרך
מקום טוב יותר מחכה
שם אחרי הברקים והרעמים
|
על מה אתה חושב עכשיו
בטוח שלא על מידת שברירותי
מה אתה חושב לעצמך
אתה בטח לא הגבר היחידי
|
להתרגש כמו ילדה
שקיבלה את הדבר
שרצתה בו יותר מכל
|
כשאני מקריבה למען שנינו
תקריב גם אתה קצת בשבילנו
כשאני מרגישה אותך
תרגיש אותי גם אתה
|
את כועסת לי
שהלכתי נגד הרוח
שהעזתי לא להסכים איתך
שהלכתי לפי הלב שלי ולא שלך
|
אני תמיד אוהב אותך
גם אם לפעמים תפגע בי
אני תמיד אוהב אותך
גם אם לפעמים יתחשק לך לרצוח אותי
|
ילדותי נהרסה לי
והחורבות עדיין קיימות אצלי
כוחותיי לזכור כבר אזלו
חיי אינם אותם חיים
|
ואז לא הייתי רק מסתכלת
הייתי גם מגששת
נוגעת לא נוגעת
מפסיקה לחלום
ומגשימה
|
ביום חופתך
הוא לא יתלווה לצידך
הוא לא יאחוז את ידך
וישחרר אותך לחיים
|
אני בתהליך שיכחה
ואני מנסה לכבס
את כל מה שדורש כביסה
קשה להיפטר מדברים ותיקים
|
אלו שאהבו אותך
אלו שנתנו לך את חייך
אלו שרצית רק בטובתם
עכשיו הם כולם מתים
|
אני שונאת אותך
שבגללך אני צריכה להתעורר
מדמיונות טובים יותר
|
אהבות רבות שהיו לי
וכל אחת הייתה
אחת שאפשר היה לדלג עליה
|
אולי אני סתם מדמיינת
ואתה באמת חושק בי
ואולי אני לא מדמיינת
וזה הפחד הכי גדול שלי
|
מי שמע שאתה פה
מי אמר שכבר הלכת
מי נתן לי נשיקה
ומי חיבק אותי
|
כשתבוא
אחייך חיוך מבויש
ואמלמל מילה או שתיים
|
הם תמיד באים ותמיד הולכים
הם תמיד חוזרים ואז שוב עוזבים
ואני נשארת במקומי
ומחכה שאחד מהם יזכר בי
|
העוני הזה,
הוא שמיים כהים
ללא נקודת אור
ללא שמש
הכאב הזה
כששוכבים לישון
זה לא כאב שרופא יכול לרפא
|
מפסיקה לחשוב
במונחים דמיוניים
אתה קרב ורחק ממני
ותמיד נמצא כאן
|
הצפה כמעט מוחלטת
השתלטות על כל חלקי הגוף
הקופסה השחורה כואבת
גם מחר הכול יצוף
|
עטוף בנייר אריזה חגיגי
כך הגשת את עצמך
ואני סקרנית
שקיבלתי מתנה
|
יותר טוב שלא ראיתי אותך
יותר טוב שלא הייתי צריכה להתמודד
יותר טוב בשבילי לשכוח אותך
יותר טוב
|
קשה לי
בדיוק כמו אז
לתת לך את הלב שלי
ולדאוג שלא תשבור אותו שוב
|
אני מצטערת שעזבתי
אני מצטערת שהייתי צריכה להיפרד
אני מצטערת על עצמי
אני מצטערת שזרקתי הכול
|
אני רוצה לחזור
למקום שבו היה לי טוב
למקום שבו אהבת אותי
למקום שבו היינו יכולים
להיות ביחד ולהתעלם מכל השאר
|
ספר לי מה הלב שלך מכיל
וכמה כאב הוא יכול לשאת
ספר לי מה אתה מרגיש עכשיו
ומי אתה באמת
|
הוא כותב לה הודעות
ומוסר לה אהבות
הוא נותן לה להרגיש
ומחכה לה שתבוא
|
מה שלומך
איך אתה מרגיש
זה נכון שבגן עדן
החיים יותר טובים
|
הייתי רוצה שהזמן יעצור
ויקפא
ושרק שנינו נמשיך להתנהג כרגיל
|
אז מה אם עזבת אותי
בטח לך זה לא משנה
גם ככה אתה בטח כבר
נמצא בזרועותיה של אחרת
|
שמח אז
היום כבר פחות
החיים לא קלים לכל מי שמחליט
לנצל אותם עד הסוף
|
מוריד נעליך
פושט את בגדיך
כפתור חולצך פרום
לא חשוב, עדיף להיות ערום
|
אני הכי אוהבת אותך
כשאתה ישן
כי רק אז אני מעיזה
להשתעשע במחשבה שאתה אולי
חושב קצת עליי
|
הטחתי בך דברים קשים
ולא דמיינתי שאי פעם אומר אותם
אזרתי אומץ
לשנות את חיינו
|
הנה חזרתי לבית ריק
הבדידות מטפסת על הקירות הלבנים
ואני זועקת
אולי מישהו שומע
|
הנה הילדה שואלת אותו
לאן הם הולכים כולם
הוא עונה לה: "ילדתי,
לאנשים כמותם אין מקום בעולם"
|
המרחק שלי ממך
הוא המרחק הגדול ביותר
הקירבה שלי איתך
היא הקירבה היפה ביותר
|
אני זאת שמשתטה
ועושה רק טעויות
|
לפעמים אתה
קורא לי מתוקה
אבל בשבילי
אתה תמיד הנסיך שלי
|
הנה אני בכאבי
כשהגוף לא מקשיב לזעקות הלב
|
להוא שיאהב אותי
יהיו המון חברים
ומעט אהבות
להוא שיאהב אותי
אמת אחת אמיתית
וכל השאר שטותיות
|
שתהיה שלי
גם אחרי שיעברו שנים
שתאהב אותי גם אם אני לא אני
שתהיה מסוגל לראות אותי
גם באור שונה
|
המבט הזה שספק מופתע ממני
ספק מבויש ממני
העדפתי לסובב את הראש
ולא לראות אותך
|
חשבתי שאפשר
להיות מאוהבת במישהו
שהוא לא התשוקה
|
יהיה לי קצת קשה בלעדיך
אבל אני אדע להתמודד
אתה ואני יודעים שאני חזקה
|
מי שנגעתי בו מאהבה
התקשה לאהוב אותי חזרה
מי שרציתי ורק להסתכל
חשב עליי משהו וקצת התבלבל
|
הגשם שוב יסמן את עצבותו
ואני אסתכל עליו דרך החלון
אזמין אותו להיכנס, מתוך נימוס
|
היינו כמו שתי חיות רעבות
משתוללות ומחפשות אחר הטרף הקרוב
בלי רחמים ובלי התחשבות
העולם היה השתקפות על המים
|
קשה בלעדיך
באמת שקשה לי
אני לא סתם אומרת
אני די חזקה
ולפעמים מתגברת
על כאלו שעזבו וכאלו שברחו
|
חורף קריר מתקרב ובא
והפחד ההוא דופק על הדלת
כמה חורפים שעברתי לבד
עכשיו אני לא מוותרת
|
אני זוכרת שנגעת בי
אהבתי כל נגיעה קטנה שלך
כל נשיקה
כל פרפר שהתעופף אצלי בפנים
|
You broke into my solitude
Without even asking for my permission
And I can't make you disappeared
In fact, I wasn't even trying
|
I need my wings to fly
You took it away
Nothing left
Just emptiness
|
Love, we will show to the world
That we are together
More then ever
You are the one for me.
|
Breakaway between us
And I'm falling apart
The same time I loved you
Was the same time you hated me
|
אביב,
ראיתי אותך
אתה עם העיניים היפות
אבל עצובות
|
הוא ימרר את כאבך
וימנה את עצמו
ללבוש היום-יומי שלך
לאדון חייך
|
לא הפריע לי
שסיפרת על אחרות
אני פשוט
התענגתי על אותו הרגע
|
הוא יצא לו לבדו
אמר שהוא לא יודע לאן הוא הולך
ואני, אחריו הלכתי, לא ברגליים אלא בלב.
|
אני מקווה שתסלח לי
שלא הייתי מסוגלת להבין קודם
שלא רציתי לראות
|
אויר
אף אחד לא רואה אותו
אף אחד לא שומע אותו
כולם מנסים להתכחש לו
|
אתה כמו פרפר נדיר
שפעם בחיים מופיע
|
אולי זאת אני שעושה את החיים שלך יותר קשים
אולי זאת אני שמלמדת אותך דברים שלא נתקלת בהם מעולם
אולי זאת אני שאת צריכה להתמודד איתה
אולי זאת אני שהולכת לשום מקום
|
אני אומרת שלום
ונפרדת
מכל מי שאי פעם אהב אותי
מכל מי שאי פעם חשב עליי
ולו לרגע
|
אתה פותח את הדלת
יוצא בלי לומר מילה
כי נגמרו המילים
משאיר אותי תלויה באויר
|
לא בכיתי או צרחתי
לא כאב לי כלל וכלל
רק כעסתי על עצמי
שחשבתי עליך בכלל
|
הכוח להתרומם כבר אזל
וטיפת רגישות לא מספיקה וחבל
ומה נהיה ממני ומה קרה לך
וזה שאני אדישה זה רק בגללך
|
אולי הייתי צריכה לקבל הורים אחרים
הורים כאלו שלא אכפת להם
אולי הייתי צריכה להתנזר מאינטימיות
ואז להגשים את חלומה של אימי
|
איתן תתמודד מול הרוע
תדע לעטוף את גופי
כשקר ואין לנו אף אחד
|
אם רק אוכל לעוף למרחקים
אם רק ארצה להשאר
אם רק השאיפה להיות אני תהיה קיימת
אדע, כי יהיה, כל עוד אמשיך
לרצות
|
שלח לי סימן, אלוהים, שאותי לא שכחת, שאתה עדיין זוכר
תאמין לי, אלוהים, אהיה טובה יותר, אם רק תיתן לי אותו
תיתן לי אותו שיהיה לצידי
|
הטובים, הולכים מהר יותר
מקבלים מקום טוב לצידו
הרעים, נשארים עוד קצת על האדמה
לסבול, לחוות, לטעום עוד מספר טעימות
מהחיים
|
אם את לבד
הניחי ראשך בחיקי
אני אהיה שם לידך
תמיד
|
אל תדאגי לי, אמא, אני חזקה וזקופה כמוך,
אני יודעת להבחין בין טוב לרע, אני כמוך,
מתרוממת אחרי כל נפילה, לבד.
|
שנינו כאן
בין חלום למציאות
הבדידות שלנו
הכאב שלנו
ואנחנו אוהבים
|
אבל אני מכירה את עצמי
ויודעת עמוק בלב
שכל מה שתגיו רק יגביר את הכאב...
|
החיוך שלך הכובש
העיניים שלך
שמראות לי דרכים שלמות
שעליהן אוכל לבחור ללכת
|
ביקשתי אותך
והנה קיבלתי
הלכתי אתך
והנה נפלתי
|
הוא קרא לי זונה
אני לא הגבתי
הוא כעס
אני שתקתי
הוא אמר שאני בוגדת בו
אני אמרתי לו שאין לו זכות בכלל
|
חשבתי שאותי
אי אפשר לשבור
חשבתי שכבר נשברתי מספיק
|
אם כבר הפסקת לפחד
אם כבר עצוב לך מדי להיות לבד
אם אתה באמת חושב עליי
ולא סתם מחשבות
|
כשהייתי איתו וחשבתי עלייך
|
אתה יודע,
הותרת לי שביל לא סלול
כדי שאפלס את דרכי
דרך המכשולים שהנחת לי בדרך
|
טוב לגדול בתוכך
את עוטפת את ילדייך
בהילה של הגנה
טוב לשרת אותך
ולתת לך כל שתדרשי
ואף יותר
|
אתה לא היית שם כשהייתי צריכה אותך
אתה לא היית שם כשבכיתי על שעזבת
אתה לא היית לידי כשהייתי צריכה תמיכה
אתה לא ראית את הסבל שלי, איך שאני בוכה.
|
אתה שלקחת את ידי בידך
ואמרת לי ללכת אחריך
הלכתי
|
ימי הסערה כבר חלפו
ושערותיי כבר הלבינו
ואני כולי מבוגרת וזקנה
ואתה
|
בבוקר החמישה עשר באוגוסט
בשעה מוקדמת
דפיקות על דלת ביתי
דפיקות נוראיות
דפיקות שלקחו אותי הרחק מהבית.
|
אחרי שפגעת
ואחרי שנפגעתי
אחרי שעזבת
ואחרי שגירשתי
|
זה פשוט לדמיין את החיים
שעוברים לנגד עיניי
זה פשוט לחשוב
איך הם נראים
|
אל תדאג לי
הטלפון לא מפסיק לצלצל
גם אחרי שעזבת
אל תדאג לי
אני חזקה יותר ממך
ולא אכפת לי שהלכת ממני
|
לקום לבוקר שטוף שמש
ולדעת שאתה לא מחכה לי במרפסת
לראות מליון זוגות מאוהבים
ולדעת שאני ואתה לא אחד מהם
להתעורר למיטה גדולה
ולדעת שאני עדיין לבד
|
בית קטן לו היה לי
לראות את אורו כשרק הגעתי
לשמוע קולות חדשים
לשבת בצל העץ הגדול
|
הבלבול הוא שיוצר אצלי
תחושה של חוסר ודאות
|
אני שיר בלי מנגינה
כי... זה לא ממש נשמע טוב
כשאני נשמעת, זה כמו סיפור קסום
שסיפר לי אבא לפני השינה
|
זה לא נעים להיות פה לבד
לא להרגיש אותך
את חום גופך
שמתלהט בי כל פעם
שאני לבד, וחושבת
אם אי פעם תחזור...
|
כי אני לא אוהבת אנשים צבועים
ואני לא אוהבת אנשים
שחושבים רק על עצמם
ואת בדיוק כזאת
|
שוב במיטה עם עצמי
תוהה למה הוא לא מגיע
מחפשת סיבה מה לא טוב אצלה
למה הוא לא נמצא?!
|
לברוח מהצרות
לברוח ממנה
שעושה אותי כל כך קטנה
לברוח מהזכרונות של הילדות
|
בת שש-עשרה
יודעת יותר מכולם מה טוב בשבילה
מה רוצים ממנה, היא כבר לא ילדה קטנה
אבל הלב תמיד צודק
|
את הגעת בנקודה הקשה בחיי
גידלתי אותך ונתתי לך כל מה שיכולתי
תמיד רציתי שיהיה לך טוב
תמיד הצלחתי לגרום לך לצחוק
|
את מולכת לחדרון קטן
מסביבך אנשים מצטופפים
ילדים קטנים בוכים
אמהות היסטריות
|
הקימורים המושלמים
העור החלק
הידיים שניגשות
מגששות דרכן למקום רוגע
|
תמיד היית
תמיד תהיה
מי שארצה להיות כמוהו
מי שהבטיח
ולא הספיק לקיים
|
או שאולי אתה רוצה אותי
בחורה מהקיבוץ
לא יפה במיוחד
ובטח שלא דוגמנית
|
דמותך מהדהדת בראשי
ואני רק רוצה להושיט יד ולגעת
ולקרב אותך אליי
אבל אתה בלתי מושג
|
האמת הזו שנזרקת לי בפרצוץ
מנחיתה אותי על הקרקע בכאב רב
משכיחה ממני את כל החלומות
את כל מה שקיוויתי ממך
|
הלילות האלו הם הכי קרים
כשהגוף שלי נמצא עם אחרים
וחושב עלייך
|
התאהבתי בך
כי אתה פשוט
כי אתה מקסים
כי גרמת לי לשכוח הכול
|
האמת הייתה מונחת לפניי בשתיקה
ואני לא רציתי
לא רציתי להעיף מבט לכיוונה
לא האמנתי בה
|
שקעתי בתוך קסמיך
ריגשת אותי
ברגע האפור ביותר הופעת
וידעתי
|
הנה צלצול בפעמון הבית
וקצין מאופק עומד בפתח
לוחץ את ידה של האם
מהנהן בראשו לכיוון האב
|
להקריב חיים
של עשרות אלפי מבנייך
מאוהביך
שמתו תחתייך
בזכרם אותך
|
זה הקור שחודר לכל מקום
שעוד נותר חם משהותך
|
עד מתי אמשיך ללכת בדרך ללא מוצא?
אני נופלת, קשה לי להתרומם
ואז כשסוף סוף אני מצליחה מישהו דוחק אותי למטה
לפינה.
|
אני אוהבת לחיות אבל מרגישה מתה
אני רוצה לנשום אבל קשה לי
אני רוצה לדבר אבל אין לי דרך לעשות זאת
אני אוהבת לאהוב אבל אנשים לא אוהבים לאהוב אותי
|
יש לי רצון
להישאר בחיים
אפילו שניסית
להוציא אותו ממני
|
עצבות של תקופה
תקופה מסוימת שקצת יותר קשה בה
תקופה שקצת צריך יותר הקשבה
תקופה שבה צריך יותר אהבה
|
השיגרה הזו והכאב שבה
השקט הזה שעוד נבנה
האמת הזו שמכאיבה לפעמים
החיים האלה הם רק חיים
|
אבל, רק אחד, שעכשיו נשאר לבד,
במותי הוא רעד, ופחד, להישאר לבד
|
תמימה
אבל עדיין עם טיפה של תבונה
מבינה למה הוא לא רוצה אותה
מבינה למה היא צריכה לבכות בלילות
לא מבינה איך היא כל כך שונה
רוצה ולא רוצה
|
מהיום שהם נפגשו
הם ממש לא סבלו אחד את השני
כי הם היו שונים
שונים חיצונית
|
הלחשים שנשמעים בשעת לילה
הפחדים והאימה
הכאב והשנאה
והלבד
|
אתה עדיין בראש שלי
בגוף שלי
במחשבות הכי נכונות שלי
אתה בידיים שלי כשאני מחבקת
|
זה קורה
כל פעם שאני אוהבת
כל פעם שאני מראה קצת
שאכפת
אני שוב נופלת
והכל בגלל יפעת...
|
הייתה סערה שהפילה
היה חושך שחור ומפחיד שהכהה את הכל
היה עצב שגרם לי להרים ידיים
הייתי שם...
|
הלוואי שתמיד תזרח עליי השמש
שתאיר את דרכי הארוכה
הלוואי ואצליח למחות את דמעותיי הזולגות
|
נוגעת
אתה ספק רחוק ספק קרוב
מרגישה את ליבך
כמו הלמות תופים
|
הנחת אותנו
עומדים מול כיתת יורים
ומחכים לרגע הכואב
|
אם תסתכל יותר קרוב,
לעומק,
תראה שפה הכל שונה,
הכול כל כך שונה מאז שעזבת
|
אני בוכה יותר מאשר לצחוק
אני עצובה יותר מאשר לשמוח
אני מובסת יותר מאשר מנוצחת
אני מלאת מוות יותר מאשר חיים
|
אני מרחיקה את כל הרוע שהיה שמור אצלי
אני מסלקת את כל מה שקשה אצלי
מפנה מקום לדברים היותר טובים אצלי
פותחת דלת לא מוכרת,
כניסה לחיים אחרים.
|
כשרציתי לשיר
ולא היה לי את האומץ
באת ובנית לי במה
אני הזמרת
|
הפחד הזה
הוא רק שלך
אז למה אתה לא לוקח אותו,
מכניס אותו לתוך קופסה
ונועל
|
היא נכנסת לחדר
בלי לדפוק, כמובן
מדליקה את האור
מעירה אותי מחלום שהיה לי כאמת
מחלום שהיה אמור להתגשם
|
ניסית לשבור אותי כמה פעמים
ואני התרוממתי
והמשכתי הלאה
|
הגוף כואב לאורך הלילה הארוך הזה
והלילה הארוך הזה משאיר בי סימנים
סימנים שהותרת אצלי כשהלכת מכאן
|
את יפה
ויופייך לא לשאר האנשים
רק למישהו אחד את מותרת
ורק שלו תהיי
|
מולך מציאות קשה מנשוא
מולך חיים בלתי גמורים
תדליקי את האור לדרך חדשה
ותהיי מאושרת
|
זה לא תמיד ככה
שהוא בורח כמו ילד קטן ואת- תמיד תרוצי אחריו
|
קצת פוחדת ממה שיש שם בחוץ
קצת פוחדת שהעולם יותר מדי לחוץ
אנשים רואים אותי שונה
ואם אני עצובה זה רק נדמה
|
אבא היה אומר
שזה רק סיפור
זה לא באמת, במציאות
והיה מאכזב אותי...
|
חושבת תמיד עליך
ולמה הלכת
נותרתי לבדי
מחכה לחסדו של האל
מחכה ומחכה....
|
לא אחזור על עקבותיי
ולא אטשטש צעדיי
לא אזיל דמעות חינם
ולא אזעק שישמעו
|
חבר שלי, ידיד טוב שהיה
תמיד תישאר אצלי בשבילך פינה...
|
יעברו חודשים
יעברו שנים
שנים בלי אבא ועם כאבים
החור עדיין לא נסתם
הוא כנראה לא ייסתם לעולם
|
החורף
שמרטיב את גופי
ומעיר אותי משנתי
|
מוות, עצב וכעס על כולם.
כולם מתים בסוף.
ורק אני, יושבת במיטה ומביטה דרך חלון חדרי
בטוחה, מוגנת, רגועה...
|
כל גופי מבקש אותך
שתשוב לרגש
ואשוב להתרגש
|
גם אם שריפה תתחולל בביתי
גם אם אצלה באש הגיהנום
גם אם תהיה סכנה לחיי
אקום
ולא אנוח
עד שתהיי בטוחה ומוגנת
|
קולות מפקדים
נשמעים מן החולות
שיירה של חיילים
צועדים שורות שורות
|
אתה יודע
שיהיה לי קר בלי בגדים
אתה יודע
ומוריד מעליך את המדים
|
היא צעקה עליי
בכתה,
צרחה חזק ככל שיכלה
אמרה לי שאני בן אדם רע
שאלה אותי איך אני מסוגלת
|
ניסיתי לשמור אותך קרוב אליי
ונחלתי כישלון מוחץ
|
התעוררתי
פקחתי עיניי מהחלום העצוב
הושטתי יד לחפש אותך
במיטתי
|
יש לי חמישה פרפרים
אחד לכל מצב רוח
לכל הרגשה
לכל תחושה שעוברת אצלי
|
אלוהים נותן ולוקח
אלוהים לוקח ולא מחזיר
|
החריגות שלנו לא מתקבלת
לא מקבלים את העובדה שאנחנו שונים
|
כזה הוא טל
פשוט וקל
לפעמים הוא קצת נבהל
ואז פתאום הוא מבולבל
כזה הוא טל
|
טעיתי,
כמו בהרבה דברים בעבר.
|
יום עצוב
זה יום שבו השמים כהים
זה יום שבו הפרחים לא פורחים
זה יום שהכל דומם.
|
יום בהיר הגעתי לעולם
פתאום כל תשומת הלב הייתה מופנית אליי
פתאום הדחיקו אותך לפינה
|
וזה לא קל
כשמישהו בא ואחר כך הולך ולא חוזר וממשיך
את חייו כאילו כלום
לא משאיר מאחוריו אפילו לא זכר אחד קטן מהעבר
הרחוק הזה, שפעם אותי חיבקת, שפעם אותי אהבת
שפעם לי אמרת ונשבעת והבטחת שלעולם לא תעזוב אותי
|
ביקשתי את הגוף שלך
קרוב לגוף שלי
ביקשתי מגע
וקצת רגש
ביקשתי אותך
|
יכולת לתת מעצמך קצת יותר
יכולת להיות לי אבא טוב יותר
יכולת לא לעזוב את הבית
יכולנו להיות מאושרים
|
ילד אהוב
מאז שהלכת
חיי אינם חיים עוד
וליבי אינו מתרגש עוד
שלוותי פסקה
בדידותי התחזקה
|
כל החיים היית קורבן
עכשיו את לא מניחה
לאלו שרוצים קצת לחיות
|
אני חוזרת בזמן, לזמנים הטובים
רק הזיכרונות נותרו בראשי
אני חוזרת לתקופה שהוא היה בא לתת לי נשיקה
לפני השינה, שהוא היה איתי בבית, על ידי
|
חיים רגילים
חסרי משמעות
ריצה מהירה
ללא תחרות
פספוס
של משהו איכותי
והכל-הכל אמיתי
|
אני שונאת את ימי ראשון
כי זה היום היחיד
שאני צריכה להתמודד
עם מציאות קשה
שאתה עוזב אותי
למרות שאתה חוזר
|
מתי כבר תשוב
להגיד לי שאתה פה
ומתי כבר תלך
כי אתה רק פוגע
|
הנה אני, תראו אותי בוכה
מזילה דמעה ועוד דמעה ולא מפסיקה
לא מסוגלת להמשיך בלי כוחות
לא מסוגלת להמשיך אין רצון לחיות
כבר אין כוח להאבק במחלה
היא לאט לאט הורגת אותי
|
הולכת לישון איתך
קמה בבוקר לצידך
חושבת עליך כי אתה רק שלי
כאן זה שנינו, אתה ואני
|
אסור
אסור לי לשכוח
אני מכריחה את עצמי לזכור
כי אם אשכח
אז איך אזכור
|
אני ארקוד על הירח
מטורפת
אשיר לך שיר אהבה
אצייר כוכבים ברקיע
|
תמיד את מתעלמת
ושוב אני לא שייכת
תמיד להיות בצד
לא נורא, אני שוב לבד
|
כואב לי
שאני לא יכולה לאהוב אותך
כמו שמגיע לך
כי אתה פשוט מקסים
|
להתמודד עם הכאב יום יום
לנסות לגרש את הבכי
לנסות למסגר את הצער
|
ושוב אני בוכה
ושוב עצובה
ושוב חושבת למה האמנתי בך עוד פעם
|
אני רוצה להתעורר בבוקר
כשעיניך מחבקות אותי
כשידייך משתוקקות אליי
עד כדי דמעות
|
כל כך כואב
ששוב נשבר הלב
והכל עומד במקום
וצריך להמשיך פתאום
|
כל מה שתרצי
כל מה שתבקשי
מה שתמיד לא היה
מה העולם שלך נהיה
|
בוא ניפרד עכשיו
יפה שלי
נסיך החלומות שלי
אוהבת אותך כל כך
|
אני נותנת לך במתנה
זוג כנפיים
כנפי הדמיון שלך
שאיתן תוכלי לעוף בדמיונך
|
תעטוף אותי
תלקק את הדמעות
שכולן רק בגללך
|
לא ישנה בלילות
קשה לי להרדם
בראש יש לי המון מראות
לא מצליחה לשכוח
|
המקום הקסום ביותר
הוא המקום בו העיניים
נפגשות לראשונה
|
נותר לי רק להצטער
שאני לא הבת המושלמת שעליה חלמת
נותר לי רק להצטער
שזאת אני ולא מישהו אחר
|
דמעות יורדות כמו גשם
ואי אפשר לעצור
כי אין יותר למה
אם טוב או אם לא
אם עצוב או אם לא
אני לא יכולה לעצור
|
את רצית שאהיה לנצח ילדה קטנה
אני רציתי לגדול ולברוח ממך
|
לחוש גדול יותר על כולם
לרצות להקיף את כל העולם
לחצות יבשות וימים
בחיפוש אחר האושר הנצחי
|
אני רק רוצה שיניחו לי
שיתנו לי לגדול בשקט
בקצב שלי, בזמן שלי
ואיך שאני שואפת
|
תמיד רציתי שיתייחסו אליי כמוך
תמיד רציתי להיות את
רק ליום אחד
להיות קטנה כמוך
|
להיות גדולה
זה כל מה שחלמתי
לצאת אל העולם
כי הוא מחכה לי
|
שמיים שחורים וענני העצבות
שוב מתים מחדש
תינוק שרק נולד
לעולם של מלחמות
חייל שנהרג מירי האויבים
והשלום הזה שלא מגיע
|
קשה לי אז
וקשה לי היום
להחזיר אותך
לא ביקשתי הרבה
רק לראות אותך בפעם האחרונה
|
אני זו שהולכת לקרב
בלי לראות דבר בעיניים
אני זו שהולכת לקרב
בלי שום פחד וחששות
|
היה לך חלום
שממנו התקשית להתעורר
שבו את חוזרת לבית הישן ליד התחנה
בפינת החדר את מונחת,
שרועה על הרצפה המלוכלכת,
מדממת...
|
לו רק יכולתי לבוא אליו
להגיד לו שאני שונאת אותו על זה שהוא הורס אותך
להגיד לו שמספיק נהרסה לי פעם אחת משפחה
להגיד לו שיעזוב אותך בשקט
|
לרגש
לחום שלעתים היה שורף מדי
לכנות
|
קצת זה לא הרבה
וקצת לא נמשך לנצח
הבדידות שוב שולטת
והעצבות קיבלה שוב מקום מרכזי
|
הייתי רוצה לטבוע איתך
בים שאין לו סוף
ואין לו התחלה
|
לפעמים כשאת בודדה
אהיה לך לחברה
אנשק את לילותייך העצובים
אשאב מדמעותייך את כל הסבל
|
אני מחכה שיבוא היום
ובו יתגשם החלום
שמה שהיה ישוב
ויעשה אותי שמח שוב...
|
הנה נפלתי
אחרי שנשבעתי שלא אפול עוד
הנה נפגעתי
אחרי שאמרתי שלא אפגע עוד
|
כמה מילים של אהבה שאמרת לי
כבר הפסקתי לספור
כמה דמעות על הסבל שלך
כבר שכחתי מזמן
|
ואני מרגישה אותך
ויודעת שאתה רוצה
אבל עדיין פוחד
|
לפעמים אני פשוט פוחדת לאבד אותך
שתלך לי עוד לפני שבאת
אני פוחדת לעצום את העיניים
בחושך כשכולם הולכים לישון
אני פוחדת להסתובב ברחוב הומה
ושתיעלם לי פתאום
|
אם כולם יצעדו במורד השביל
אני ארוץ במעלה ההר
אם כולם ישארו למטה
אני ארצה לעוף
|
מה עוזר לי שאתה שם
ואני פה
מה עוזר לי רק להיזכר
ואיפה המציאות הזו כשצריך אותה
|
אני לא מקבלת
ואני לא משלימה
ונוח לי להאמין שאתה פה
ונוח לי לא להתרגל למציאות החדשה
|
נתתי לו הכול
את היקר לי
התמסרתי לו כמו עיוורת
עכשיו אני כבר לא זוכרת
איך היה לי טוב
|
עוד הגוף שלי מכיל אותך
והרצון הזה שלי עכשיו
בוער
ואני מכילה אותך
|
מותק שלי
רק הכאב נשאר
הבכי שלי
איך שהדמעות זולגות מעיניי
|
רוצה לישון
העיניים כבר כמעט נעצמות
יושבת בכיסא מול הכניסה
מחכה לו שיבוא
הוא יודע את הדרך
|
ואתה מגיע
מלטף לי את הגב
אומר לי משפט רצוף
של מילים קטועות
ושותק
|
במזג אוויר כזה
הייתי אמורה להיות במיטה
היית אמור לכסות את גופי העירום
היינו אמורים להיות גוף אחד
|
כל כך קרוב לרגע
כל כך רחוק לתמיד
|
אני מצטערת, מלאכית שלי
על כל מה שעשיתי
ועל מה שלא
|
אי שם מעבר להרים ולים
נמצא המקום
הנדמה לחלום
|
לעמוד על במה
קפואה מכף רגלי
ועד קצה ראשי
לרצות לשיר
לרצות לרקוד
|
וזו אני שמנסה להיפטר ממנה
וזו אני שסובלת אותה כבר כל-כך הרבה זמן
זו אני שמוותרת כשהיא גוברת
זו אני שמאשימה את עצמי עכשיו
|
ואני כמו טיפשה
חמקתי מבין זרועותייך
הלכתי אחרי הראש
ורק אחר כך הסתבר לי
שהוא שיטה בי
|
מעטפות על גבי מעטפות
של הגנה עצמית
ידיים מגוננות על מישהו
שלא צריך הגנה
|
רגע לפני שנפרדים לתמיד
אני רוצה רק להגיד
שתמיד אוהב אותך
|
הירח שוב נחבא ממני
והשמש כבר איננה זורחת
היום הפך לילה
עצבות נמהלה בשמחה
הכאב כמו משקה חריף
|
אני עוצמת לך את העיניים
להגן ולשמור עליך
אני מכסה לך את האוזניים
שלא תשמעי דברים שיגרמו לך לשאול
|
כולנו למענך
נלך איתך
קדימה
אם תחלים
ואם תמות
|
שוכבת לישון
הדמעות לא נעצרות
מביטה בחלון לעבר דמותך
ההולכת ומתרחקת ממני
נעלמת בערפל
|
נגמרו לי הדמעות
לא יכולה לבכות יותר
נגמר לי הרצון לחיות
|
בחוץ ירעם
קולות הרוח השורקת שתלך
כי אתה לא עושה לי טוב
|
תעלה על האוטובוס הראשון לתחנה המרכזית
תיסע בדרכים ותצעד בשבילים
תעלה על הרים ותעבור נחלים
תשחה בתוך הנהר המורעל
עד שתמצא את הדרך אליי
ועד שתגיע, אני ישנה.
|
אני ניגשת לזירה
עושה את שלי
מנצחת
והולכת
|
ושוב הולכת לישון לבד
ושוב הדמעות יורדות
הבכי מרטיב את הכרית
אני לא נסיכה עם עיני זכוכית
|
אתה ממשיך להדביק לי את הכאב
הזה שלא מניח לי
הוא כל כך קרוב, כל כך פוגע
|
הלכתי אחריך כל כולי
ובסוף הסתבר שזה לא בשבילי
כל שהיה אפשר נתתי לך
לא נותרה לי יותר אהבה בשבילך
|
היא לא אוהבת את מה שהיא רואה
היא מזכירה לה מישהו מהעבר
מישהו דומה לה
היא יודעת מי,
|
בחלום
אתה יורד אליי
ואני שואלת אותך
למה הלכת
|
שעכשיו אני בלעדיו
הסבא שכל כך אהבתי
שתמיד היה לידי
ורצה שיהיה לי רק טוב
|
אני יודע שפגעתי בה
אני יודע שהכאבתי לה
אבל עכשיו כבר מאוחר לשנינו
היא לעולם לא תסלח לי
היא לעולם לא תשיבני אליה
|
אם אומר לך שאני לא אוהבת
אני מקווה שלא תכעס
אני מקווה שלא תבכה
אני מקווה שלא תעזוב אותי
|
איך שדיברת אליי
ירית מילים בצרורות
ולא היה לך אכפת אם אפגע או לא
|
אני זקוקה לך עכשיו
שתהיה פה
ואפילו אם זה טיפה מרחוק
אני רק צריכה לראות אותך
להרגיש את עצם קיומך לצדי,
לחוש בנשימותיך
שהן בשבילי
|
ורציתי לנשק אותך
ולהגיד לך כמה שאני אוהבת
|
אני יכולה לחכות לך
להקשיב לצעדים שלך
כשאתה מתקרב אט אט
|
אמרתי לו מה מעניין בעננים?
זה סתם כתמים לבנים שעפים בשמיים
לא, את טועה הוא אמר לי
כל ענן שנמצא בשמיים זה עוד אדם שנמצא שם למעלה
|
הגלים שלי שנושקים לים שלך
הכאב שלי שכואב גם לך
הבדידות שלי אולי בגללך
העצבות שלי שהייתה וחזרה
|
האם היית כאן
ונותרו רק זיכרונות
סיפורים על גדלותך
על מילות שיריך גדלתי
ואוהבת
|
תודי, את פוחדת
להיות לבד
זה לא קל לך
את מרגישה סכינים
|
אתה כבר מצאת נחמה
בזרועותיה של מישהי אחרת
אני יודעת שאתה לא אוהב אותי
ואני יודעת שאני כבר לא אוהבת אותך
|
מי אמר שהזמן מרפא את הפצעים
ללב שבור אין מרפא
ושום זמן לא יעביר את הסבל
|
אני פרח, בשלל צבעים מרהיבים
שרוצה לפרוח, ופורח. מתוך הקוצים יצאתי
ופרחתי ועוד אמשיך לפרוח
אמשיך כי בשביל זה אני קיים
|
שיקרת לי וחשבת שלא אגלה לעולם
והנה גיליתי מי אתה באמת
גיליתי מי הוא הבחור שבגללו בכיתי
גיליתי מי הוא הבחור שפוגע הכי הרבה
|
אני אוהבת כשאתה נוגע בי
זה גורם לי להרגיש שאני
כל כך מיוחדת בשבילך ושונה מכל
אלו שעברו בלב שלך
|
לגעת שוב
למרות שאין ידיים
|
אתה יודע,
אהבה זה דבר יפה
במיוחד כשהיא הדדית
לראות זוג צועד ברחוב
|
עכשיו היא ציפור, בשמיים עפה
לא תנחת יותר על פני האדמה
לא תקרא בקול כשתקרב המלחמה
|
אני לא פוחדת
ושום דבר לא ירתיע אותי
אני לא פוחדת
להדליק את השמיים
ולצעוק בקולי קולות
|
כמה תיבות של חיבוקים
כמה קופסאות של מגעים
כמה כאלו רציתי לפתוח
|
וחיים שלמים נפסקים,
נעצרים ברגע קט אחד
רגע של שקט
רגע של מעבר ממקום אחד למקום אחר
הרגע של המוות...
|
הקירבה שלך
לא משנה מהו סוגה
היא תמיד תפגע
|
ניסיתי עם אחר
רציתי קצת יותר
קצת יותר ממה שנתת לי
ממה שאני חלמתי
|
אם הייתי נותנת לך
את חלומותיי היפים ביותר
והייתי נותנת לך חיים כדי לחיות
אם היית מספיק אמיץ
היית לוקח
|
זה כשהגוף רוצה אותך
זה כשהאצבעות מטפסות במעלה
זה כשהשפתיים מנשקות
זה כשהראש שוכח מהכל
|
נכנסת לחדר בדירה השכורה
ריח של סיגריות והרבה אהבה
רוצה לצאת כי מחניק לי שם
רוצה להישאר
כי אני יודעת שאתה אוהב
|
אתה מזיז ומניע
את גופי בלי הפסקה
רוקד ומזיע
ואף אחד לא מסתכל
|
החיים בלעדייך רק קשים יותר
שום חלום שהיה לי עליך לא עוזר
רק הפחד שנשאר אצלי שב וחוזר
מטריד אותי, מעיר אותי משנתי
|
אני שוב יושבת בבית הקר והאפור
ואני לבד, שוב.
ואין לי מה לעשות
ואני לבד בלי אף אחד
|
שובי או תלכי
גרמת לי לבכות
אותך לעולם לא אשכח
|
עכשיו שברחת
למי אנגן בחצות הליל
למי אשיר שירי אהבה
למי אכתוב את אהבתי
|
אני אוהבת אותך יותר מהשמים
כשהם גדולים וצלולים
אהבתי גדולה ושקופה
|
הידיעה על מותו שברה אותי
הרסה אותי, הרגה אותי, ללא רחמים
ואני לא אשכח את הרגע,
את אותו הרגע הארור,
שידעתי, שלא תחזור...
|
כל כך את
כי כך אני מכירה
את שתיקותייך אני יודעת
את עצבותך אני מוחקת
את עינייך אני קוראת
|
רחוק ממני
אולי שם תישאר
לא אראה אותך יותר
רחוק ממני
|
את ההמתנה שכבר מורגשת
בכל שרירי הגוף
את הדמעות בלילות
ואת העיניים האדומות
|
שנים של סבל
איך שהן עוברות
ים של דמעות
איך שבכיתי
|
אני משאירה את הכל מאחור
משתדלת שלא להיזכר איך אהבנו
ואיך אתה חסר לי
ואיך רצינו לאהוב עוד פעם
והיא עמדה לנו באמצע
|
אתלוש שערותיי
אלך על גבי קוצים
ואסבול
כי אין לי
|
איך מתגברים על כל כאב
איך שורדים בעולם כמו זה
איך עוברים הלאה
ועדיין ממשיכים לנשום
|
אני מסתכל לו בעיניים
ואני רואה אהבה
אבל חוץ מאהבה, אני רואה פחד
פחד מוות, חשש תמידי
|
אני לא פוחדת
שאולי אני ילדה
אני לא פוחדת
שתדחה אותי
|
מלאך
שאוהב אותי ומקריב למעני
שחושב עליי גם כשהוא כועס
שמצחיק אותי גם ביום הכי גרוע
|
תמיד הייתי שונה.
תמיד הרגשתי שונה.
תמיד רציתי דברים שאף אחד לא רצה.
תמיד שאפתי לדברים מוזרים.
|
זה שאת לא יודעת מה את רוצה
זה שאת כל הזמן בוכה
זה שהגברים שלך תמיד עוזבים
זה שאת שוקעת בדיכאון
|
התשוקה בוערת בתוכך
והלהבות שורפות
הסקס שאת משדרת
לפעמים מפחיד
|
אמא,
אני אוהבת אותו
את לא תוכלי להגיד לי שהוא לא בשבילי
אני את זה אחליט לבדי
תני לי סיכוי לצאת לעולם מבלי שתלחצי עליי
ותגידי לי מה לעשות
|
אילו הייתי יכולה להחזיר אותך
הייתי אומרת לך
שתמיד אהבתי אותך
ושהלילות שלי כל כך קרים
ושרק הכרית מבינה לליבי
|
כבר 9 שנים, בלעדיו, וכל שנה מחדש חוזרת בי אי הידיעה, חוסר
ההבנה, השאלה שחוזרת ונשאלת: "מה לעזאזל קרה שם?"
ואף אחד לא מבין, אף אחד לא יודע, לאף אחד לא אכפת.
כולם אומרים אז מה, זה קרה לפני 9 שנים, מי בכלל זוכר?
|
לפעמים אני רוצה
ככה בלי שתשימי לב
לשפוך לך רעל באוכל, בשתיה
ואז סוף סוף אני אוכל להיפטר ממך
ולא לשמוע את הקול המצעבן שלך
אומר לי "לא" וצועק עליי
|
...אבל אני זכיתי בדבר הכי חשוב- משפחה...
|
הספסל הזה
ברחוב הזה
בעיר הזאת
במדינה הזאת
ביבשת הזאת
בעולם הזה-
הוא שלי.
|
שטחים נרחבים של זיכרונות יש בראשי, והכול קשור אליך...
ימי הולדת, טיולים, מסיבות ואירועים... עד שפתאום יש אירוע
שונה מכל האחרים.
שבו אני יותר גדולה ויותר מבינה, ובו, במקום לצחוק, כולם
בוכים, מסתכלים על איזה ארון מעץ שלאט לאט נטמן באדמה, ואימא
הסבירה שאתה
|
כשאמות,
ידחסו אותי לתוך ארון עשוי עץ
מלא- לא מעובד
יורידו אותי לתוך אדמה חמה
שמחכה לקלוט אותי,
כמה זמן שהיא חיכתה...
|
זה כמו השקט שאחרי הסערה, הכל דומם, לא נותר דבר להיאחז בו
מלבד הזיכרון הכואב שהיית ואתה אינך פה איתי יותר. התמונות
שעולות בראשי עמומות ולא ברורות, נזכרת איך היית יושב בכיסא
האהוב שנותר ריק, איך היית מחייך בחיוך הבלתי נשכח שלך, היית
מצחיק אותי...
|
ילד שלי, תאזור את האומץ להסתכל לאנשים בעיניים, בלי פחד, בלי
חשש שהם יפגעו בך או יצחקו עליך. תאזור את האומץ להגיד בקול
רם: "אני מיוחד, אני שונה, אבל יש לי בדיוק את מה שיש לכם."
|
אז אני משעממת אותך
ואין לך על מה לדבר איתי
ולפעמים אני חושבת,
מה אתה בכלל עושה איתי.
|
זה באמת נראה כאילו לא היה מה לומר, כאילו נגמרו לשנינו
המילים, מה שהיה כאילו לא היה. חזרנו לאותו המקום מההתחלה רק
בעמדות שונות, דעות שונות, מחשבות שונות, ואולי גם רגשות
שונים...
|
מתחשק לי לברוח, כדי שלא אצטרך לספוג עלבונות.
רגליי מובילות אותי לצאת הבמה, אך ראשי וליבי נשארים קפואים
במקום.
|
אני מודיעה בנימה אופטימית זו, שאני לא מתכוונת לוותר, ואני לא
אתן לאף אחד לדחוף אותי למטה, כי אני, כשאני רוצה משהו באמת,
אני לא עוצרת עד שאני משיגה אותו, במיוחד כשמדובר בחלום ילדות.
|
על כיסא עשוי פלסטיק
בתחנת האוטובוס
יושבת אישה
שביס שחור לראשה
והיא מחכה
|
|
|
כשאנשים אומרים
"אדם חכם אמר"
הם פשוט
מתביישים להודות
שהם שכחו מי אמר
את זה!
אדם חכם. |
|
