|
"והאמת, שכבר אין לי כוח, לדבר על מה, שכבר ברור"
כנראה שצריך להוסיף את המלח ולטעום
|
יש ימים מיוחדים
שבהם אתה רואה מי החברים שלך
|
רק מבטו של אדם יקר
שווה את השניות
|
את השאלה המציקה הזאת "למה?",
אין לי את מי לשאול.
אין גם את מי להאשים כרגע,
לא את אלוהים, לא אנשים.
|
אני על סף שבירה
נפשית
מנטלית
|
בתקופה כזאת
שאין על מה לכתוב
|
(הדבר הזה שקשה להצביע עליו)
|
אני חוזרת
וזה כבר לא אותו דבר
|
מכניסה את עצמי
למצבים
שקשה לי לצאת מהם
אחר-כך.
|
אבל כל ההתחלות קשות
את זה כולם אומרים
|
אבל קשר זה טוב
קשר חזק
בלי להתיר
|
איך הוא נעלם
לי, בין האצבעות
|
רק בשביל לדעת
שאני יכולה להרגיש
את הרגש הזה
מחדש
|
ושוב גיהוק
שניים
מישהו חושב עליי
|
אני סולחת לך
על שלא ניצלת את ההזדמנות
להכיר אותי
|
זה באמת נכון
הכל נכון
גם אם קשה לקבל
|
זה עושה אותי שמחה
החומר המטשטש
|
איך אפשר לחשוב שאתה מכיר
ובעצם אתה לא
|
מעניין אם משהו ישתנה
בעצם הכל כבר שונה
|
והמטומטמת יושבת בבית
שותה ושיכורה
צורחת על כולם
ומחכה
|
לא רציתי להיות
שוב
במצב הפגיע הזה
|
אני זוכרת את הרגע
את הרגע שבו מצאו אותה
|
עד שסוף סוף מצאתי אותה
היא לא נלחצת לי, מול הפרצוף
סוף סוף מתחילה להבין
ומקבלת באהבה
|
הייתי רוצה לחזור לשם
רק בשביל הדקות האלו
שבהן חייך לעברי
|
רגעים קטנים של אושר
שמתרחקים ממני
לא מספיקה לטעום מהם
|
אין לי דרך להעביר כמה זה מטריד אותי
אני מאוהבת בו
|
קודם נכתוב
נוציא הכל על דף
|
אמא
אנחנו קוראות
אנחנו כורעות
ללדת
|
זאת הפעם הראשונה מאז שזה התחיל
זאת הפעם הראשונה שבאמת נהנתי
|
שיגיע
הצלצול
הוא רוצה בחזרה
|
וכל תחושה קיומית אחרת
שרק גורמת סבל
|
אוצר
כמו תיבה אבודה בלב ים
|
החלטתי להוציא את כל הרעל מחיי
לעשות ספונג'ה גם במקומות האפלים ביותר
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
