|
אלו הם חיינו, אותם בנינו במו ידינו.
אך בל נשכח מה עובר בינינו, הוא הדבר אשר מחבר את שנינו.
|
והבוהק, מכסה דבר שהוא אני, דבר שהוא עצמי, דבר שהוא שום דבר
בהתהוותו או שאולי הוא יותר ממה שמוחי יכול לדמיין גם אם היה
רוצה בכך.
|
מעבר לפסגת הדמיון, בין עצי הגעגוע, ניצבת איתנה גבעת
החלומות.
כל חלום וחלום הנחלם, עולה בכל לילה בדרך-לא-דרך עד לגבעת
החלומות.
|
המכונית הסתובבה ומתוך חלונה נזרק נייר מגולגל. בנייר היה
כתוב: 'אנחנו רוצים את הגביע שלנו בחזרה ונעשה הכול בשביל
להחזירו'. באיזור החתימה היתה מצוירת גולגולת אדומה. נכנסתי
להלם וצעקתי על בני: "לאן הכנסת אותי. אני יכול למות בגלל
המתנה המטופשת שלך!"
|
למר כהן הקשיש היו המצאות שונות ומגוונות כמו הכיסא המסתובב על
שלט שהמציא לאחרונה והמכונית שפועלת על מיץ אשכוליות.כשהתחיל,
בגיל 32 לעבוד על ההמצאה הראשונה שלו, ילד הזכוכית, נשבר באמצע
הדרך והמשיך ליצור מכשירים יותר פשוטים.
|
והעיניים בשלהן, מביטות, נועצות, חודרות, נושכות, רוצחות.
ושם היא ישבה לה, בודדה ועצובה.
|
היא רצתה עכשיו עננים חדשים-קודם הגיע ענן כדור הפורח,אח"כ
המסוק,אח"כ רצתה ענן גור כלבים וענן סוס כמובן וחתול ומכונת
קפה וגלידה ומה לא.
|
הדמעות זולגות מעיניי הבוערות מבכי,
הופכות לנהר שוצף וגועש,פחד.
ימשיכו לזרום, יכבו את עיניי,
יכבו אותן כאילו לא קיימות בכלל, פחד.
|
הרוח נושפת בעורפי, אך אני לא מפסיק.
לא מפסיק לרדוף אחר האהבה אשר ברחה לי פתאום.
מבין אצבעותיי גלשה לה לתוך חור הביוב שמתחתיי.
יורד אני אל המחתרת, למצוא את אשר איבדה נפשי
|
יללה עצובה נשמעת,על גבי ההרים נודעת.
כשאת כל הצלילים הוא שומע רק אז בליבי,אני יודע,
שכל צליל וכל שיר משתרך אל הלב ומשם יוצא כל הכאב.
|
כשהלכת בשדה,ראיתי את גופך מתנועע,
ראיתי אותו מתרועע, איתך בשדה.
וכשקראת לעברי, ראיתי שהוא משתגע,
ראיתי אותו מתפרע, כשקראת לעברי.
|
אחרי הפיגוע האחרון בת"א,
כשהכול בער כמו לפיד ביום הזכרון.
עמדת בודדה וכל גופך נטף דם ומשהו בתוך ליבי הלם.
שוטרים וחובשים רצו לכל עבר ואת כבר עם רגל וחצי בקבר.
לחשת חרישית: הצילו אני מתה, אף אחד לא שמע אותך, ולפתע קרסת
והתמוטטת, קרסת והתמוטטת.
|
ישבתי ותרתי אחר מקום קט בלבך.
שכבתי ולא אכפת לי כמה זמן כל זה אורך.
ניסיתי להבין, את מחשבותייך הנסתרות
אבל הבנתי, שהחיפוש, ממשיך מעבר לכל הגבולות .
|
יש בך משהו מן האור, אך את מסתירה זאת מכולם.
אנשים באים, הולכים, שיר חדש בא לעולם.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
נניח, שהידיים
שלכם היו שתי
משגרי טילים
ענקיים, מי,
ואני שואל אותכם
ברצינות, היה
מתעסק איתכם?
הצבא כמובן, כי
כשיש לך בן אדם
עם 2 משגרי
טילים בתור
ידיים, אתה
משתיל כוונות
לייזר על
האוזניים שלו,
ושולח אותו
לעזה
אני, שצריך
להפסיק להמציא
נשקים |
|
