|
"שמתם לב שהמילים "יוצר" ו"צר" מאוד דומות?
נו אז?
אז כל בן אדם יוצר בעצם הולך על גשר צר מאוד,
שמתחתיו זורם נהר של פחד- פחד שיום אחד זה לא יבוא
יותר.
מה לא יבוא?
הרעיונות, ההמצאות. יום אחד יתכלו כל עורקי
היצירתיות שלך. ותישאר רק אבן קרה שמתחתיה אין נחושת
או זהב.
וכל העניין הוא שאסור לחשוב על היום הזה.אסור להסתכל
לתהום."
'משאלה אחת ימינה' -אשכול נבו.
מתיישבת לשתות כוס מים קרים, מסתכלת בדמות המשתקפת בראי, נזכרת
איך בשנה שעברה הייתי בעיצומה של רכבת ההרים המטורפת,
מטאפורית, הרדיפה אחרי "אני-עצמי".
|
דומייה
היא שותה את כוס התה השחור שהכינה לעצמה
"בשבילי? מה את יודעת ,מה כבר עשית בשבילי?"
|
כשנתבקשתי לכתוב מה הייתי לוקחת איתי לאי בודד, כתבתי
"סירה,כדי לחזור".
|
מישהו שרצה לקחת אותך לסיבוב בשמיים איחר, ולפניו הגיע הזמן,
הראה לך צדדים אחרים למה שתמיד ניסית לכנות בשמות. יצר לך קשת
ממגוון הצבעים המאפיינים את המים.
|
תנו לצרות שלי להתנקז לתוך הביוב
תנו למחשבות שלי להיעלם באוויר הקר
תנו לחום לעלות, בין כה וכה אני הוזה גם בלעדיו
תנו לחיוך להיות מזוייף, תמיד הוא היה
|
תכתוב עליה `להשכרה`, כך שכשלא יחפוץ ליבך בה יבואו אחרים
וייחבקו, יימכרו מילים של אהבה.
|
יש לי רגעים
בהם אני חושבת על החברים.
|
נגנו לי בדידות, וחבקו אותי. את החשש.
|
ואקח לי סירה, ואעלם לכמה רגעים,
רגעים קסומים שיתמשכו כמו נצח.
|
לדמיין שמישהו בוכה איתי על הכאב שעבר.
לדמיין שמישהו מלטף אותי ואת המגע הרך שמר.
|
אנו צמאים למים, כמו שאנו צמאים לחיים.
מפחדים לשתות, כמו מפחדים לחיות
|
לאלוהים יש הרבה מלאכים שהוא מאמן למלאכה
אנחנו נעשים עיניו, אוזניו וידיו של אלוהים
אנחנו הופכים להיות משרתיו, כליו למשימה.
|
על האדמה האפלה הזאת,
נשאר רק אדם הגון אחד.
|
סאלי מחכה שההורים ייצאו מהבית, לוחצת ON על המחשב ומתחילה
לכתוב. עם כל רעש קטן מסובבת ראשה אחורה בפרנויה שמא מישהו
מגלה אותה כותבת, בשבת, בביתה.
האמונה שלה היא לא אותה אמונה, למרות שכל לילה היא מתפללת אליו
שיחזק אותה.
|
ואומרים לו שנגמר, נגמר הזמן של
להתחיל ללכת אל האור, שמזמן היה שם בשבילו
אל הזמנים היפים כל כך, זה נראה קצת מסובך
יפה כל כך, ובכל זאת מסובך.
|
זו אני מולך לבושה, ואתה מולי ערום בלי כל בגד
זה אתה שחשוף, מאוהב, ואני מולך ערומה מכל רגש.
|
"והעלה נובל ויורד הצל
ואין לו תקנה...
והדלת לאט על צירה תיסוב,
הדלת על צירה סובבת
לפעמים לרע, לפעמים לטוב
מי יודע מה יבוא בדלת..."
|
ושוב, העבודה,השיגרה, הרי היום יום שני; רק בערב כולם נזכרים
לבכות עליך, עליך ועל עוד אלפים כמוך.
|
שניה שאתה מסתכל עלי
שניה אחרי אתה מפנה את ראשך.
|
זה הוא שממציא את החוקים,
זה הוא שמושך בחוטים.
|
כשיתרוקן השיקוי הזה אשכב חסרת אונים על הספה.
|
הייתה לי כרית, מלאת נוצות קלות והרבה אוויר.
נהגתי
|
תהיי,
תהיי עצמך, תמיד היית והשתלם לך.
|
ונמאס לי כבר לשמור לך את הדמעות המיוחלות
אני מאחלת לך שתבכי בדיוק כמוני, על ההפסד הזה,
על ההספד.
|
התאהבתי.
כן, התאהבתי סאלי. אל תחייכי.אני מרגישה שהאהבה הזו גונבת
חלקים ממני, לוקחת אותן לעצמה. ואני מאפשרת לה כניסה חופשית
בלי שום תמרור עצור.
|
להודות לכם על שבסופו של דבר כלכם הראתם את אותו פן הידוע
בחיים, פן הבדידות. תמיד הסברתי את התודה הזו כ'תודה על
שבזכותם למדתי'.
|
אני חצויה.אני שלמה.
עוד כמה מילים , רק רגע,
|
אתה אמרת לי פעם , תביטי בירח, איך מיום ליום הוא מתעגל וסוגר
עוד פינה ופינה , ואיך שיש ימים שבקושי נראה לעין .
|
אל הארכיון האישי (107 יצירות מאורכבות)
|
|
כשאתם אומרים
"שלח לחמך" למה
אתם מתכוונים?
לשלוח את הלחם
שלנו או לשלוח
לחמנו, אבא של
הכלה? כי זה ממש
לא בסדר, את
מטעים פה ציבור
שלם של אנשים!
שטולבך
בדיסלקציה. |
|
