|
עייפה מעבודת האריזה צנחה נעמי על כיסא סמוך. ארבע שנות חיים
נארזות בתיבות קרטון, חשבה. החלה לדפדף באלבום התמונות הישן
שעמדה להעביר לארגז. הוריה בצעירותם ובבגרותם, היא ואחיה
בגילאים שונים, וחזית בית ילדותה עם התבליט שעל מעקה הגג:
"סיוון תרצ"ו".
|
בלובי פחדה להתקרב לגברי שהתהלך כארי בכלוב, רצתה להיעלם. הוא
ניגש אליה, תפס בכוח את ידה והטיח בה בזעם כבוש: "אתם משחקים
איתי? עושים צחוק ממני אחרי כל העבודה, הכסף והזמן שהשקעתי
בכם? עכשיו, כשהתחלנו להצליח, אתם הורסים הכול כמו פרחחים בני
שש עשרה!"
|
|
|
לא רק שאת
מכוערת, את גם
חסרת אישיות!
פרובוקטור. |
|
