|
די אל תיגע בי... אל תיגע...
נו תעזוב אותי בבקשה...
תניח לי כבר...
תשחרר אותי...
|
רציתי רק לראות אותך, להסתכל עליך ובשתיקה ארוכה להגיד לך
הכל.
רציתי שתניח את הידיים החמות שלך על המותניים שלי ותחבק אותי
חזק חזק.
רציתי כל כך הרבה... רציתי...
|
נו תפסיק או שאני אקרא לאימא שלי".
"אימא שלך לא בבית".
"אז... אז..."
"אז מה מתוקה? מה את כבר יכולה לעשות?"
|
"עכשיו תזרוק אותי", אמרתי לו מהרגע שהתחילו לרוץ על המסך
כתוביות הסיום.
"אני לא יכול", הוא אמר.
"מה זאת אומרת לא יכול? למה?" הרגשתי את העצבים שלי פוקעים.
|
ואז אני מאבדת שליטה, רצה לשירותים ודוחפת 2 אצבעות הכי עמוק
שאני יכולה, אני רואה את כל האוכל יוצא ומתרחק מהגוף שלי, ושוב
חיוך מופיע על הפנים שלי. אני מרגישה נקייה, טהורה...
|
ואז הרגשתי שמשהו חוסם את השמש שלי, פתחתי את עיני וראיתי
מישהו עומד מולי, הוא ביקש קרם הגנה, נתתי לו, הוא התחיל למרוח
ואז שאל בתמיהה "ורוד?!"
"כן! ורוד!" עניתי בביטחון.
|
עצוב לי, עצוב לי וקר, אני יושבת באמצע האגם הכחול, על רקע
שמיים שחורים, שומעת את קולות הינשוף המזמר את שירו העלוב,
ואני פה לבד, עצובה ובודדה, מסתכלת סביב ורואה רק מים, רק שקט.
|
גופך, שכבר מכיר את דרכה של הטיפה לענג, משתוקק שהטיפה תמשיך
בליטופים הנצחיים שלה.
|
תלתליה הבלונדיניים מתנופפים ברוח, עיניה הכחולות כמו משקפות
את הים, שפתיה העבות והאדומות הן כמו יין שטרם נשתה.
עורה בצבע האפרסק מחמיא לה כל כך, גופה כה ענוג, היא זזה
בתנועות מלאכיות.
|
אני יושבת ליד החלון ובוהה בירח...
הוא נראה כל כך מושלם היום... כל כך עגול...
אני מביטה בירח ונזכרת בך...
|
הקוביות מראות 6:6
"הפתעה"
הבעיה היא שההפתעות במונופול, כמו בחיים, אינן תמיד נחמדות.
אבל הפעם דווקא יצא בסדר, "כרטיס יציאה מן הכלא".
|
אני רצה, בורחת ממנה, מרגישה כאב חד בצלעות, וצריבה של יובש
בגרון , אבל לא מפסיקה לרוץ .חייבת לברוח.
והיא רודפת אחריי עם אקדח שחור, שמלא בקליעים שבוודאי יכולים
לנקב אותי לגמרי, ולהשאיר אותי מוטלת בתוך שלולית של הרס עצמי
רחמים, ודם כמובן.
|
אני עדיין לא מבינה האם זכיתי שהכרתי אותך, או ניצחתי כשאיבדתי
אותך.
|
גבר צעיר וגבה קומה, עומד בחדר ההלבשה, לבוש בטוקסידו מהודר
בצבע שחור, שיערו מעוצב ופניו קצת שמחות קצת מודאגות.
"איזה אמונה תפלה מטומטמת זו לא לראות את הכלה לפני טקס
החתונה" הוא חושב לעצמו.
|
אפילה מרגיעה, הגלים נעים בשלווה, מלטפים את הגרגרים המוזהבים
של החול, הרוח מדגדגת אותי.
"איזה מלכה את, אני שוקע בעיניים שלך, בשפתיים שלך, בגוף הרך
שלך, שוקע בתוכך, אני לא יכול לחיות בלעדייך, אני אוהב אותך
בובה קטנה שלי."
|
טיפות של גשם מטפטפות בעצבות
פוגעות בכביש כמעשה התאבדות
|
Leaving me in silence, like before
Buried in dry tears, today
I am bleeding for you babe, just now
And erasing you away
|
ילדה, אל תבכי הלילה
תני לנשק את עינייך הצלולות
ילדה אל תתחנני הלילה
עוד יהיה מספיק זמן לתפילות
|
אני רע לאנשים שלא מגיע להם"
זרקת לי בפגישה הראשונה
אבל אלייך, אמרת:
"אני לא מסוגל להיות רע"
|
ואז נקנה דירה יותר גדולה
וגם אוטו בשבילך
את רוצה רישיון?
ואולי גם שמלה חדשה להריון
|
היא בובה ישנה וקרועה
מי ירצה לשחק עם בובה קצת שבורה?
|
אוהב להרגיש, לחוות, ליהנות
כבר כמה עשורים הוא "אוהב" בחורות
ואני, לא מכירה את התחושות
בתולה,
של רגשות
|
דמעות של מלאכים
זולגות על לחייה
שפתיה עצובות
יגון מכסה פניה
|
אחרי הימים הגשומים
ונפילת המפלים
הגל היה מכה על סף
וחוזר לו שוב
|
במועדון ראה אותה אחרי זה
עטוף בסם או סתם אכזריות
שנא אותה, קילל בזעם
והיא - איבדה את התמימות
|
ואם אין לי מוזה לכתוב
אבל מתחוללת בתוכי סופה של מילים
|
זה זה.
אתה האחד.
נגמר הלבד.
לא צריכה אף אחד.
|
חיים של שדים
מהולים באלכוהול
חיים של כלום
בדמות של הכול
|
אבודה בין עלים בשלכת
אבודה בין הגרגרים של החול
אבודה בין הרצון להישאר
וללכת
|
ישבתי מולך חיוורת, שמחה
בוכה, נבוכה
ישבתי מולך...
|
ביום אביב ללא רבב
כשיריעת תכלת שובצה בחוטי זהב
הייתה נערה מסתובבת
כפרפר מסביב לשלהבת.
|
עיניים חומות, כחולות, ירוקות
פשוטות, מורכבות, חזקות, חלשות
טובות, רעות, או סתם ריקות
אף עיניים לא גרמו לי לבכות
|
רוצה שתאהב אותי
בין מילים
בין צלילים
בין סדינים לבנים
|
נשכבת בחופייך, חוקרת כל גרגיר חול
מציירת שם לב גדול, עם מכחול
|
מלקקת,
נוגעת
שורטת,
גונחת
מצמידה,
משגעת
ובבוקר בורחת...
|
קמצוץ אלכוהול
טיפה מלנכוליה
לרקוד על הבר
לדבר באירוניה
|
בירכתי הכותל
בלב האדמה
נמצאת אישה זרה,
שרה הוא שמה
|
אתה מביט בי כמו בגור חתולים
קטנה, קצת תמימה והרבה מפחדת
רוצה להיסחף אתך
לא אכפת לי לאן,
אבל אני גם קצת רועדת...
|
אמרת לי לא לכתוב
עליך
סיפור קצר
כי "קצר" לא הולם
אותך
אז כתבתי לך שיר (לא ארוך)
|
דבר אליי ערגה
שתקרום עור וגידים
ותהפוך לגוף
|
אני יושבת על החול
מביטה בים העולה על גדותיו
מביטה בצבע הכחול
שמשתקפות בו קרני הזהב
|
איחרת תמיד כשאמרת
סיימת הכול כששיקרת
פלשת אפילו שהוזמנת
|
אני זוכר אותך
כשהיית עוד קטנה, עוד ילדונת
בטוהר של מלאכים
הסתובבת בגינה בכותונת
|
בא לי לקחת אותך
ואקדח
ולערוך בניכם היכרות
|
יש לי שני גברים
אחד זורק
השני תופס
|
עומדת על סף תהום
וחושבת אם לקפוץ
עומדת על הסף
ורואה את האבנים בתחתית
|
אתה כמו ספר פתוח, שמחכה לקריאה
על סדינים לבנים את כולך מכניעה
ואולי-
הנני משולה לכלי בידייך
ואתה פורט בי מיתר אחר מיתר
|
בפעם הבאה שאני אראה אותך, אני בטוחה שאני אשתוק הרבה כדי
למנוע מעצמי להגיד כל מיני שטויות.
|
"זה יכול לקרות לכל אחד"
מחשבה אחרונה עוברת במוחי, כשהנשמה כבר עזבה את גופי.
והגופה שלי עטופה בתכריכים לבנים מורדת אל לב האדמה.
|
אני זוכרת את הנשיקה הראשונה שלנו, דיברנו על זה הרבה לפני,
בגדר צחוק, ואז באתי אליך.
הסתכלתי לך בעיניים ואמרתי לך: "תנשק אותי".
אתה לא האמנת ולא זזת מהמקום שלך במיטה. חזרתי על זה שוב ושוב
לא היתה תגובה ממך.
אז אמרתי לך: "מה, אתה ביישן? תנשק אותי".
|
|
|
חכם אחד אמר:
"אנשים הורגים
צפרדעים סתם,
והם לוקחות את
זה ברצינות" |
|
