|
יליד 1986.
תהנו מפי מוחי.
אמרתי לה שאני צריך את המישהו המיוחד הזה שמרגיש שאני כל
עולמו, את המישהו המיוחד הזה שברגעים מסויימים בחיי פשוט יחבק
אותי וינחם אותי, ויגיד לי שהכול יהיה בסדר, שאני לא מתמודד עם
זה לבד, שיש מישהו לצידי שתומך בי.
|
מתקן לעצמי בראש את הטעויות, הופך את הזכרון למושלם, לאחד ללא
טעויות, מדמיין איפה הייתי איתה, אם הייתי עושה פה, ופה, וכאן,
ושם אחרת, כמו שהיא רצתה, כמו שהיא אוהבת.
בטח הייתי במקום אחר, לא פיזית, נפשית, במקום טוב יותר.
|
הגיע היום השלישי, היא אמרה בתחילת השבוע שתתקשר כל יום, אמרה
שאין לי מה לדאוג, אמרה שתחזור צ'יק-צ'אק. אבל אין צלצול.
אני מכין לעצמי ארוחת בוקר, הטלפון מצלצל. אני מזנק אליו ושומט
את הכפית עם קערת הדגנים מהידיים.
|
|
|
אני אולי לא רץ
כמו הזמן, אבל
אני בטח קופץ
יותר טוב ממנו.
צרצר. |
|
