|
בכל סיפור דמיוני יש גרעין של אמת
ובכל סיפור אמיתי יש גרעין של דמיון.
אני מכנה את זה החיים.
אדון עולם אשר עזב
את כל יציר כפיו
|
פריחה צהובה ועצים ירוקים
מתמזגים לאיטם בציוץ ציפורים
|
אני בלונדיני, עיניים כחולות, מטר שמונים ושש ובעל כתפיים
רחבות ומראה ארי קלאסי. אני בוגר הפקולטה להנדסת מכונות ועובד
ברשות לפיתוח אמצעי לחימה. אני חושב שהיטלר היה מחבב אותי
אלמלא פרט אחד קטן - אני יהודי.
|
"אלוהים!" היא גונחת, "אלוהים! כן!"
אני מפסיק.
"מה קרה?!"
"חשבתי שאת אתאיסטית", אני עונה.
|
"זה בגלל המספרים! זה המספרים אשמים!" היא קמה ונעמדת מולי
מחזיקה את הג'וינט ביד.
"אם לא היו מספרים זה היה עולם הרבה יותר פשוט. תבין, ברגע
שנולדת אתה ישר מקבל מספר - עוד לא הספקת כלום וישר - מספר!
|
"אני לא אוהבת סיפורים קצרים", היא אומרת לי כשאנחנו עומדים
בתחנה ומחכים. קר בחוץ. אני במעיל חורף ארוך מכופתר, מחזיק כוס
קפה וספר של וונגוט. היא במעיל שחור עם כפפות אדומות וצעיף.
השיער הארוך המתולתל שלה מתבדר ברוח הקרה והיא רועדת לפרקים.
|
דורון, אחראי המשמרת נראה מרוצה. "זה יום טוב לעסקים" הוא
אומר, "יש הרבה אנשים בחוץ. איזה יום יפה".
|
זה יהיה יום יפה. הציפורים ממשיכות לצייץ. שלושים שנה אני כבר
שומע אותן. כל בוקר. חמש שלושים וחמש. אני ומשה ואהרון. זה
יהיה יום יפה. יהיו הרבה אנשים בחוץ. זה יום טוב לעסקים.
|
|
|
עץ אחד עומד מול
השמיים הגדולים
בגבורה ולא
נופל...
בלוק סאן והעץ |
|
