|
ב. שגיא הוא שמו הספרותי של שגיאB -
משורר, סופר ובלוגר אובססיבי...
נולד בישראל לפני זמן מה,
לא רץ לכנסת או ניצח מלחמה,
יוצר בסתר וקוצר בדמעה,
איש מחשבים אך נושם מוזיקה.
מפרסם מקבץ מיצירותיו.
לא אוסף, לא מבחר, לא מיטב.
הג'יפ ממוגן ירי, אבל לא מגן מפחד. אני יושב בתוך גוש הפח
והברזל והזכוכית המחוסמת, ליד הנהג, בעוד הג'יפ גומא אט-אט את
הקילומטרים הבודדים עד המחסום. הדרך מתפתלת, מתעקלת, כמו משחקת
איתי, מגלה עצמה ומיד נעלמת, ואני כאילו לא מצליח להגיע לסופה.
|
וכך עשיתי. לבשתי את חליפת החג שלי, ארזתי תיק ובו כל חפציי
האישיים, נשקתי לשלום לכל קרוביי ויצאתי הימה.
|
"הכי הייתי רוצה לרקוד", הוא אומר לי פתאום, קוטע בבת-אחת את
השקט המאולץ שמילא את החדר שלו עד אפס מקום באותו הרגע. "אבל
אתה יכול לרקוד", אני עונה לו מייד, תחילה ברצינות, ואחר-כך
כבר מתקשה לשמור על זה, מגניב אליו חצי-חיוך, "הרי היום ממילא
אף אחד לא רוקד, אף
|
הוא אורז את חייו בקופסאות, נועל עצמו בבית הוריו, משיל מעליו
את הקליפות האורבניות שכיסו אותו ויוצא אל הלא-נודע.
מדהים לראות איך הדברים שנראו עד עתה כל-כך חשובים - מה אעשה?
היכן אגור? עם מי אבלה את שארית חיי?
|
מחלוני את נראית רחוקה
כמו השמש לאיקארוס
ונדמה כאילו גם אני כמוהו מביט
|
גלים ארוכים, עצובים
כמו העיניים שלך
שבהיתי בתוכן אז בחדר.
|
כעת תהיה להם התמונה,
אם לא המקור אז לפחות העתק
בהדפס של שחור ולבן.
|
לא מביט אחור,
כאשת לוט
(או אולי זה רק המלח
בדמעות).
|
טריקת הדלת.
טפוף עקבייך במדרגות.
חריקת בלמי המכונית.
|
בבואתו משתקפת באוקיינוס ירוק-העד
נוף ינקותו, תמונת אושרו המחודש
|
יצא יבחוש לעלוז אצל קיר חלוד
וחטא בנוקשו בפת-לחם עובשת.
נטש היתוש את העיר לאיבוד
ונתקע כשלבש שפיץ אחד של מברשת.
|
משהו בתוכי פרפר ובעט,
כמו השראה פתאומית,
התגלות לנביא.
|
עשיתי לי רב מגזרים של עיתון.
אלוהים מצאתי בפינת הרחוב.
נורא רציתי לחזור בתשובה
אבל לא היו לי שאלות.
|
כולם בונים תיבות
בעוד אתה שואף עמוק
לתוכך את סופו של הקשר.
|
כלעומת שבאתי
חזרתי.
עם אותו הילקוט,
אותם הבגדים, אותו
|
הקרב האמיתי הוא זה
ממנו לא חוזרים עוד
לעולם.
|
לא כל משבר ניתן למנוע; לא
כל שבר ניתן לצפות; לא כל
כאב
ניתן לרפא במרשם של תרופות.
|
נר בודד באפלה,
להבה
המתעקשת לבעור ולהאיר את החשכה,
רגישה כל-כך לקור,
לעלטה המקיפה,
תלויה בכל משב-אוויר שמנסה
לכבותה.
|
סליחה שאני מאושר.
דווקא תיכננתי להיות עצוב,
מהורהר.
כשסגרת את הדלת מאחורייך,
כשנגמר.
אבל ללב יש חוקים משלו, כנראה.
|
בכוס זהב, אם אפשר.
על מגש של כסף, ארוך ויקר.
|
מלאה תבל שחוק וסבל
מלאה תבל
וחלליי ריקים הם
|
בהתחלה, כשנופלים, קמים ויודעים להמשיך וללכת
אחר-כך, כשבוכים, ממשיכים ללכת ומנסים למחות את הדמעות
(קובץ שירים)
|
באת אליי עת נשמתי השלכת לפנים גופי העירום
שרפתי אפרך מחדש בכדי לאפר את שפתיי הנלוזות
גזרתי דמויות של מלאך ואל מספר פורנוגרפי זול
מחקתי תעתועייך החקוקים בתשוקה על מהמורות לבי
|
את מה שיש לנו? מה יש לנו??? יש לי הפתעה בשבילך - אין לנו
כלום. אז את יכולה להתנהג איך שבא לך. הרי תמיד את עושה בסופו
של דבר את מה שבא ל-ך. אני, ברשותך, אשאר כאן ואתנהג כמו...
שאני מתנהג.
|
רב-פקד כהן, שעד לאותו הרגע לבש ארשת שוחקת על פניו, הרצין
לפתע ושאל בקול רציני: "רוח'לה, זה כבר האדם החמישי שמצאנו מת,
ולידו עוגיות מהמאפייה שלך. את יכולה לקרוא לזה צירוף מקרים,
אבל אני מתחיל לזהות כאן תבנית...".
"אנשים מתים מעוגיות?", שאל פקד אוחנה.
|
הכסף הגדול, אמר והצביע על קופת המתכת הישנה שלו, נמצא כאן.
וכשהוא מפעיל את הקופה, מלווה ברעש הקסום של ספרות מתחלפות
ופעמונים המבשרים על פתיחת המגירה, המשיך ואמר - כאן אני
האדון, כאן אני קובע.
|
|
|
כול יום הוא יום
חדש
אקסיומה |
|
