|
 22697149
אזולאי
ישנתי כל היום והרגשתי עייף. כזאת הייתה ההרגשה הכללית, קראו
לזה אקספוזיציה אם תרצו, כזאת הייתה ההרגשה.
|
זהו סיפור על החיים, זה סיפור על טירוף, זה סיפור על אהבה
אמיתית ועמוקה אבל לפני הכל, זה סיפור על טל.
|
הוא סיפר לי על שמירה שלו שם, כשעשה אבט"שים בטירונות. הוא
סיפר שהיה בוקר והיה קר. סיפר שהקור חדר לו מתחת למדים ולעור
ונכנס לו למחזור דם. סיפר שמלבד הקור התרחשה שם תופעת טבע שלא
ראה מעולם.
|
ורה לי הרבה, שאני שוכב במיטה וחושב מחשבות מסויימות, שגורמות
לגוף שלי לשקוע עמוק במזרון, עמוק מדיי, עד שכבר אין לאן
לשקוע. המזרון שהוא בסך-הכל מוצק עם מספר קפיצים מוגבל
וטכנולוגיה בשווי 700 שקל מקסימום, לא נותן לי יותר מדיי
אפשרויות. אז הגוף שלי מתחיל לאבד
|
מחר, לפני שנה את תבואי אליי בפעם הראשונה, תלבשי ג'ינס עם
קרעים וחולצה זוועתית, נעליים שחורות עם שרוכים אדומים. את תהי
יפה, לא יותר מדיי, שגרתית. נשב קצת, נדבר, את תספרי לי דברים
מצחיקים על עצמך ואני אצחק.
|
אחרי שחזרנו חלמתי משהו עלייך. חלמתי שאת בחדר שלי ואני שוכב
לידך. שפכתי משהו על הרצפה ולא רציתי שתראי, שלא תחשבי כמה אני
לא גבר ששופך דברים על הרצפה, ועוד יש שטיח מקיר לקיר.
|
אם אוכל להרוויח משהו מתוך עצמי מכל העסק הזה, הוא את המשמעות
ההפוכה. אולי אצטרך ליפול מרכבת הרים כדי להבין אותה בעצמה
לעומק, או לאהוב ולהתחבק בגשם, אבל עד אז, אסתפק בכך.
|
זה בהחלט הדבר הכי עצוב ששמע בחיים שלו. וזה לא הקטע הזה עם כל
האור שההוא בטח מפספס, זה המשמעות הסמלית שמאחורי זה. נכון
שהוא לא האמין במשמעויות סמליות מאז שיעורי ספרות של כיתה י'
אבל בכל-זאת,
|
לפני חודשיים הוא פגש אותה במדרגות הנעות בקניון, שניהם עזרו
לאיזו זקנה להסתדר שם, נשמות טובות. הם החליפו מבטים, אחר-כך
חיוכים ולבסוף מספרי טלפון...
|
התחושה מתחילה לחזור ליד, מחזור הדם מתקן את עצמו לאט לאט כמו
"סקאנדיסק". אתה מפחד להתרומם שלא יכאב, עין ימין נשלחת לבצע
בדיקת מצב. לילה.
|
איזה ניגודים. "אמא כאן לידך כל הזמן", איכשהו המשפט הזה מקשר
אותי למקומות שליליים ביותר. התניה מפרסומת של ויצו לדעתי.
|
היא יודעת טוב מאד שזה חייב להפסק בשלב מסוים, היא יודעת שלכל
דבר יש גבול, לכל דבר יש סוף. היא ידעה את זה גם אז. אבל הייתה
חייבת להאמין, כל אחד רוצה להאמין.
|
קור שיביא אותה קרוב אליך, שתביא לך חיבוק, להתחמם. בטן יפה
כמו של בובה קטנה. עדינה, כל-כך עדינה. אם הייתה הבת שלך לא
היית נותן לה לצאת מהבית, בחיים.
|
מרגרט קראו לה. היא לא הייתה אשמה בכלום, את זה ידעתי. אולי
השם, הקונוטציה אולי זה. "טנק יו ורי מאץ'" אמרתי בחיוך ישראלי
כובש של טיים ונובלס (לייט)
|
היית עושה לי כך
אם הייתי יוצא מתוכך
בחדר לידה אפלולי
דמך, כאבך ובשרך?
|
לא כל דבר חייב להתקשר
לבדידות ואהבה
|
את השיר הזה, קראו ללא הגבלה
זה שיר ללא אמצע, אך יש התחלה
הוא עוסק בצורת החיים הקלילה
"האקונה מטאטא" עברי, "חפיף" - המילה
|
הייתי נולד
20 שנה קודם
מוותר על הכל
בשביל הקסם
|
אולי אני סתם מחליט החלטות פזיזות
ואולי אלף ברקים חתכו ת'שמים ברגע
זמן חיים שלם בחצי שנייה של שקט
|
למטה בחדר
על הרצפה
משתפשף ג'ינס כחול עם גרב אחת
לבנה
|
א מצליח לחשוב על שום דבר חוץ ממך
לא מצליח לומר כלום חוץ משמך
לא מצליח למצמץ מבלי לראות את תמונתך
לא מצליח לאהוב אחרת חוץ ממך
|
מחכים כל-כך
שתודה על כל רגע קיומי
שהם רצו למענך
|
אני מפחד,
וואלק אני מפחד, מפחד..
|
בצד ימין פזורים כל מיני ילדים שמחפשים את עצמם. אני מסתכל על
אחד שקודם מזווית העין נראה לי כמו קולב או סתם מטלה
לפירסינגים וחושב שלו בטח יהיה נורא קשה למצוא את עצמו כי הוא
מלא חורים.
|
מה אני? כלום בסך-הכל... בקבוק שתייה עשוי פלסטיק. ולא כזה
פלסטיק מתוחכם שלא מתעקם, פלסטיק זול, שמתמלא באוויר וכשמתרוקן
עושה רעש...
אבל פעם החיים עוד היו בסדר, היה אפשר לסבול אותם.
...
|
תראי, לא חייב לעשות שום-דבר מיוחד, אפשר רק לשכב כאן ולהחזיק
ידיים.
נכון שאת יכולה להגיד לי לא, בגלל אלף ואחת סיבות, אבל אז
את תהי לבד, ואני שוב אהיה לבד, ואף אחד לא מרוויח.
|
התחלתי לחשוב מחשבות של סתם, של יומיום, מחשבות אובדניות על
המוות שאחרי החיים והחיים שאחרי המוות. התחלתי לחשוב על השגרה
שהשתלטה על כל חופש שניסה לחדור אליה. כמה שגרתי להיות שגרה.
|
לקחתי אוויר וסקרתי שוב את כל הנתונים טוב טוב,
מה חסר לי? מה חסר לי?
כל היום זה לא מציק לי, כל היום אני עסוק. מתעסק פה, מתעסק שם,
מתעסק. גם שעמום זה סוג של עיסוק, להתעסק במה להתעסק ובמה לא
להתעסק, העיקר לא להתעסק בי. זה לא עסק.
|
וההוא. מה הוא מזיין ת'שכל, מה? בכלל יש לו מבטא ספרדי, מה אבא
שלו ניצול שואה? אז יש דברים שלא אומרים. במיוחד לא אחרי יום
השואה.
|
כמו סיגרייה,
בדיוק כמו סיגרייה.
|
הלוואי שיקרו דברים חדשים שיבנו בי תובנות חדשות ממקומות אחרים
שלא הייתי בהם ולא חלמתי שאהיה, וספונטניות תצלצל בכל פעמוניי
ותזרוק אותי אל עבר האי-שם שלא הסתכלתי בכלל לכיוונו
|
מי אנחנו? חבורה של אפסים, לוזרים ואנשים שלא ממש הלך להם
בחיים. אנשים שהדבר היחיד שמחזיק אותם בחיים זה הציפייה
המתמשכת לתכנית ה-1000 של גיא פינס...
|
והקול מהצד השני נשמע מלא געגועים כשאתה חוזר עם בקבוק קטן ביד
מלא במיץ פטל ואתה שואל את הצד השני, רוצה לשתות גם?
|
אלו ימים קשים. אילו ימים אלו? ימים קשים ושירים ישנים מזכירים
לי
אותך הכל מזכיר לי אותך. את יודעת את זה, את יודעת?
וזמר אחד זקן יכול לרגש, כמו תזמורת אלפי נגנים
|
ומה יהיה עלינו כשפול ימות?
|
היא שוטפת אותי בבוא הסתיו. לקראת סוף הדיסק, בשיר האחרון.
ואולי נאמר כבר הכל, בכל-זאת היא שוטפת.
|
הסתדרתי כבר מספיק טוב בלעדייך
טוב לי ככה, לפחות לא רע
- מיטה לא מסודרת, מצעים מפוזרים
|
רשימה של: מה אהבתי ב- (אמצע הלילה, סוף)
|
קיץ (1.6.03)
סופר-מריו (15.7.03)
שרגנדוזים (24.7.03)
קוקה-קולה צופים (1.8.03)
|
Take My hand/It's a Wonderful Life You're Leaving
|
זרח הלאה יהלום משוגע, רימיקס מקורי.
|
שיר לפרידה עצובה ביום חורף קר, לפחות זה מה שעבר לי בראש.
(בלי שום קשר לסיפור מלמעלה)
|
גל אחד/נסחף לחוף/עוד אחד/הרבה גלים בים...
|
מנטולין קובמה קופתתה אל קובם
קטרובלין צונמוס קרפה אל סולן
והפעם, באולפן
|
השמים כחולים
מאירים לי
ממש מזכירים לי
איך שהיינו כאן
|
שיר של כפיר גורגה (יעני לא שלי) שנבחר להופיע פה בגלל שיתוף
הפעולה האינסופי בינינו. (הוא אשתי), לדעתי השיר הכי יפה שלו
עד היום.עושה טוב על הלב.
|
אל הארכיון האישי (17 יצירות מאורכבות)
|
|
"תירגעי! זה לא
כאילו מישהו מת
כאן... אופס"
הבליפ הגדול לא
מרוכז במיוחד
בעת ניחום אבלים |
|
