|
יליד 87'
יש כאן כמה סיפורים רציניים, וכמה סיפורים מהתחת.
במידה וקראת סיפור והוא נראה לך מהתחת, אולי הבא
יהיה יותר טוב.
במידה וקראת סיפור והתרשמת - הנמך ציפיות במיידי.
אני שוכב במיטה, השעה פלוס מינוס אחת בלילה. המיטה הזאת לא
שלי, מושכרת על בסיס יומי. כבר כמעט חצי שנה אני ישן באותה
הנקודה, ובעוד כמה ימים מישהו אחר יבוא ויתרגל לכל הבליטות
המגוחכות שיש בה.
|
ווינאמפ-מאן נועל נעליים, מכניס כפית לכיור ונותן ביס בגלימה
שלו. ווינאמפ-מאן נזכר ששכח לכבות את אופצית השאפל שלו מאתמול
בלילה, וסוגר גם את הריפיט על הדרך.
|
אני פשוט מריץ את כל ההיסטוריה בראש שוב ושוב עד שהעיניים שלי
נפתחות ביום אחר לגמרי. אני נזכר קצת בסבא שלי, אני נזכר איך
הפסקתי להאמין בכל דבר שאפשר להאמין בו, אני נזכר ברוסיה שלי
מבית הקפה ההוא ליד החוף.
|
"תהשוב על זה אהי, יש בזה משהו עמוק", ג'יימי אומר לי. העיניים
שלו בירח, שלי מרחפות בחלל לא קבוע. ג'יימי נולד בישראל, בחורף
גשום במיוחד איפשהו בשנות השמונים, ועדיין לא השתחרר מהמבטא
הזה.
|
מגרד לי נורא בביצים. פשוט מגרד באופן לא נורמלי. זה התחיל
בסביבות גיל ארבע עשרה, גירד לי, אז גירדתי. כמה
מיני-פמיניסטיות אמרו שאני מגעיל, ומה אני דוחף יד למכנסיים
באמצע שיעור, ואיך אין לי בושה.
|
אמרה לי להיות אמיתי פעם אחת בחיים שלי. אמרה לי שאני ריק כמו
הכדור הזה ב-"ספירה" ואין לי מה לחפש לידה בכלל. אמרה לי לשבת
ולכתוב סיפור אחד, סיפור אחד אמיתי.
|
זה עניין של סיכוי, הוא אומר לעצמו, היא כן אבל אני לא. כשהוא
מושיט יד ונוגע בבועה קטנה ותמימה, כשהוא מנשק את העולם שלה
לרגע, על זה עוד ידברו בסטטיסטיקות, מתישהו, זה בטוח. יום אחד
בא, ואתה נוגע בבועה הזאת ודווקא אתה מתפוצץ, לא משנה מה, והכל
כבר מוכח.
|
סליחה שאני מתפרץ ככה, פשוט קשה לי לעכל את זה עד היום. הייתי
בן 12 כשזה קרה, לא אמרו לי לאן אני הולך, מה אני עושה ואיפה.
לפני שקלטתי את זה בכלל, אני ואח שלי עמדנו באמצע ניו-יורק,
מוקפים במאות עיתונאים, ראשי מדינות וה-מוחות של העולם. שם הוא
עמד לידי...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
כבר נעשיתי
מחורפרשץ
טוטאלית
מהאתר הזה
מה שמו.. |
|
