|
"This old world will never change"
ברגע מסויים מכה בך העובדה שכל העולם הזה עשוי מדברים שבנוים
מחלקים על גבי חלקים, כולם קשורים אלה באלה.
|
אני יושבת כאן ונזכרת בזמנים אבודים, קולות של העבר.
היכן היינו בעוד חמק לנו הזמן מבעד לאצבעות? האם החזרנו כלל
מאבק?
|
אין לי ברירה אלא להגיד את האמת. אתה הרי יודע שהלב זוכר את מה
שהמוח מתעקש לשכוח.
|
הנוף היה מדהים, לא ידעתי איך לעכל את כל היופי הזה.
לא ידעתי מה אני אמורה להרגיש.
אנשים לוקחים דברים כמובן מאליו. שוכחים לאהוב באמת. לא נותנים
לעצמם להביט פנימה.
|
Can't remember the times we bloomed
|
Time it
Not to go by.
Don't you know me
By now?
|
בקלות בלתי נסבלת, נתגעגע לכאב,
אשליה פרטית של הפרט,
מתיקות שקרית ונפלאה.
|
כשפעם אחת לא עמדתי על המשמר
חטפתי בפרצוף את האירוניה
שהצדיקה הכל
כשרציתי לעמוד על טעותי.
|
חבויים אינספור מספרים.
אין אחד הדומה
למישנהו.
|
לשנייה אחת שני עולמות שונים בתכלית נועצים
נעוצים אחד בשני.
|
ניתן לנשום,
לשחרר יאוש קטן.
|
תחת חופות גבותיה
נפערות לרווחה חתונות קריסטל כחלחלות.
|
אני נוצרת את הימים הטובים
רגעים של שמחה פוטנציאלית.
חדלתי מלשקוע בחלומות
נותנת לעצמי זמן לישון.
|
האם אתה אוהב ורדים אדומים?
|
אני לוקחת הכול בחזרה
אני רוצה לחפש היגיון
אני רוצה למצוא את האמת.
|
בבוא היום אנו נבין
מוסיקת רקע
וקול חד של מספריים
ממש כמו בסרט.
|
סוף שירי האהבה
לא קינה
או דרך ים
הכרח.
איך לומר געגוע?
|
רגליים, לאן אתן מובילות אותי?
סוד גני השמור, מוכן להיפתר.
|
הו, כבר הייתי שם.
הייתי...
|
שותקת
מילים לא אומרות מאום
נחנקת
אם איני אומרת
זה לא אומר שלא הפסדתי כלום
|
אני מציירת במדויק -
צללים.
|
אולי זאת החשיפה שלי
אמנם אומץ... אומץ נמדד במעשים...
|
אני שום דבר, מלבד עצמי.
אתה זה אתה וזה מספיק.
זה מספיק.
|
תנו להם לטפס במעלה רגליי
לנעוץ צבטות בבשר החי
להזכיר לי את הנשימות
להחזיר לי מנת כאב מופלאה.
|
אתה מביט בי באור, אך לא רואה כלל
כועס אני אני אוהבת אותך בחושך, בעיקר.
עמוק, במקום בו לא רואים מגע, בו לא חשים בדמעות.
וטוב לי, אני מוגנת.
|
אני רוצה להיות טוהר, להיות חורבן, להיות אשליה, להיות אמת,
להיות.
בני אדם עסוקים בשטויות.
הם לא יכולים לראות אושר אפילו אם הוא עומד מולם וקורא בשמם.
|
אמצע הלילה. שלושה נודדים, שלוש כוסות שוקו.
"תספרי עד עשר"
|
אל תשקרו לי יותר. עדיף לדעת ולסבול.
|
אני חיה בעולם שבו אנשים מסרבים להביט לצדדים, אבל אף אחד מהם
לא ישר.
שבו מגדירים מישהו כשקט, רק כי לא באמת ניסו לדבר איתו.
אני תמיד מנסה לברוח, אבל אף פעם לא אמיצה מספיק כדי לעזוב
באמת.
|
אבל הריח... הו, הריח...
ריח הריקבון, המטונף, האחד והיחידי, הנשגב, שהיה עומד מלפניי,
מאחוריי, לפעמים אף ממש לידי, נושף לעברי...
|
ומי יכול להאשים אותנו?
מי יגיד לנו לוותר על החלומות שלנו?
|
הפרחים היפים ביותר צומחים מבעד לגדרות גבוהות ומנוכרות.
|
בצל מוות, בים הגופות, בין נחלי הדם ואוקינוסי הנשמות
האבודות.
הוא מוצא חיים, תאווה, סיפוק...
|
איך זה שבדידות היא נורמה?
נורמה שאנחנו לא ממהרים לשנות.
נשכבים באופוריה מיתית של עצב
מתפנקים על דמעות של פיוט והוד.
|
אנחנו חיים בשביל השטיפה הבאה.
בבוא ידיים להכניסנו לתוך מיכלים, לסחוט אותנו עד הטיפה
האחרונה.
אנחנו מנקים למענם, אבל הסירחון נשאר עלינו.
|
אל הארכיון האישי (31 יצירות מאורכבות)
|
|
עדיף 2 ציפורים
בשמיים מאשר איש
אחד עם חכה
טונה לשעבר |
|
