[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
איה פלוטו


אל היוצרים המוערכים על ידי איויה דייןאל היוצרים המעריכים את איויה דיין
22/07/07
איה: "תו תו תו תו שהקצינים ימותו."




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
חוסר אונים
אני פותחת את התיק ומחטטת בו עד שאני נתקלת בפלאפון שלי. מבט
מהיר במסך גורם ללב שלי לדפוק מהר יותר. השם שלך, תמיד גורם
ללב שלי לדפוק מהר יותר. אני עונה ומצמידה את המכשיר לאוזן
הימנית שלי. מרגע שאתה מדבר, הקול שלך הוא הדבר היחיד שאני
שומעת.

געגוע
כי אם אני אהיה עכשיו עם מישהו אחר, יכול להיות שהוא ירצה
להיות איתי ויחבק אותי, אבל הוא לא יידע שאני לא אוהבת בצל.
הוא עלול אפילו להציע לי בצל ברצינות, או לאכול בצל כשהוא
איתי, או לאפות לי פשטידת בצל לכבוד היומולדת.

כמיהה
אני חוזרת למיטה, נשכבת עם הפנים לכיוון הצד שלך, ומתבוננת בך
לא ישן שם. אני מתבוננת בך לא ישן שם, עד שכל החורים שפערת
בלכתך מתאספים על החזה שלי וחונקים אותי ממש.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אוושת רוח קלה פורטת על מיתרי קרן אור
חיוך בהיר שלך
ליטף

כמיהה
פוחדת ללכת לישון
ולהתעורר לבדך

תחושתי
בנסיעה לילית
בין אורות צהובים
העיניים שלי משתקפות בחלון

העולם עצר בכובד
בפרצה בה הוא הוזמן

תחושתי
אמש קיפלת כיפה של שמיים
אלפי כוכבים עטופים בשחור

כמו פעם
חוזרת
להיות ילדה קטנה

געגוע
כשהוא לא שם
רודפות אותה המחשבות

וידוי
וככל שמיששתי את המילים
הקרות
גאה בי הדחף להראות לך -

בדידות
אינני יודעת כיצד
אך


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כמיהה
אני מרגישה את זה מתקרב אליי, אבל אני כבר לא מסוגלת להתחמק.
האצבע שלי, שנוגעת בעדינות באוזן שמאל, חוזרת אל העיניים שלי
אדומה. דם.

היפרדות
אחרי המבחן, כפות הרגליים שלי לוקחות אותי אל הבית שלך.
אני מתיישבת בין הבניינים הסוגרים על ספסל ומחכה לך.
אני אוהבת אותך, אני אומרת לך כשאתה בא.

יסורים
בתוך כף היד שלי מונחת ידו, קטנה וקרה. אני יודעת שהוא צריך את
שנינו, אני יודעת שאין לו טעם בלעדיך. אבל את שנינו עזבת, על
שנינו וויתרת, ואני לא מסוגלת להשאיר אותו לבד.
בלילה אני לא מסוגלת להירגע מרוב בכי.

כמה שאני שונא אותה בדרך הביתה. כמה שאני שונא אותה. שונא.
אין אבן ברחוב שאני לא בועט בה, גבעול שאני לא שובר, עלה שאני
לא קורע...
תראי מה עשית ממני אני לוחש. תראי מה גרמת לי לעשות.

והוא. אני כל הזמן חושבת עליו. על איך שהם ראו אז את הסרט
הגרוע ההוא ואחרי זה לא דיברו שבוע שלם, ובסוף היא החליטה שהיא
כן רוצה, ושאלה אם היא יכולה לשים עליו ראש. ובדצמבר אחד הם
שכבו.




טוב...
גדול...
ענק!!




-מישהי שמתלהבת
מהסלוגנים בבמה
(ולא ממשהו אחר)


תרומה לבמה





יוצר מס' 53981. בבמה מאז 15/8/05 5:02

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאיויה דיין
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה