|
 228596131
קוראים לי רינת, המשפחה שלי קוראת לי רונת (מסיבה
שאני לא אפרט עכשיו כי זה כבר סיפור אחר ויסופר בפעם
אחרת) ואני שונאת את זה, חברות שלי קוראות לי
סארומן. גם את זה אני שונאת.
נולדתי ב 1994, אני אהיה בת 11 בינואר.
אני אוהבת חיות. יש לי שושלת חתולות וכלב שגרים אצלי
בבית.
אני שרה בלהקה, מנגנת כינור והתחלתי ללמוד פסנתר.
הדפיוצר שלי מיועד לספר שאני כותבת בימים אלו. כל
פעם אני אוסיף פרק אחד (אבל תצטרכו לחכות הרבה מפרק
לפרק כי אני רק בפרק 5.. וגם לעורכים לוקח זמן
לאשר.. לא אשמתי.)
כנסו לדפיוצר של אחותי "נועה נוטלה",
ואחותי השנייה "בוראן ביט" (ברגע שיאשרו אותה)
וזהו:)
מקווה שתהנו,
רינת (או רונת) (או סארומן)
הסיפור שלנו מתחיל באי באמצע הים. הוא ניקרא אי המוות.
|
אילונווין ישבה בעוד יום של ייסורים בתאה האפל והנמוך (כאשר
עמדה בו, הרווח בין ראשה לתקרת התא היה סנטימטר אחד) וטום,
האסיר שבתא מעליה, ישן. "היום הוא היום האחרון שאשאר בעונש"
מלמלה לעצמה.
העונש היה לא לאכול חמישה ימים. היא קיבלה את עונשה מפני
שניסתה לברוח
|
|
|
בוקר טוב רחל,
הגיעו התוצאות
של הבדיקות שלך.
תשמעי, לכל אחד
יש את הצרות
הקטנות שלו.
אני, למשל, סובל
מציפורן
חודרנית. ידידי
אמנון נשוי
לאישה קשה
מנשוא, אחותי
בלונדינית
טבעית,
אבא'שלי ערומקו,
ולך יש סרטן.
ביג דיל.
שלא תקחי לי את
זה קשה עכשיו.
מתוך ספרו של
ד"ר אפרוח
ורוד,
"כיצד לבשר
לפציינטים
בעדינות רבה ככל
האפשר שיש להם
סרטן" |
|
