|
כל הצעקות, כל היללות.
כל הימים, כל הלילות.
כל הדמעות, כל הבלבול.
כל הכוחות, כל התסכול.
|
ליל אחר ליל ישנתי ערה
כדי שיהיה מי שישמור אותי.
והייתי לי אם ואב ואחות.
|
אין בינינו אלוהים
או שמש עמוקה,
זו הפוגה של עניים
|
חזרתי אחרת.
יותר שקטה, פחות סוערת,
אחרת.
ואולי מאד דומה.
|
יש לי את הזמן,
לקחת את הזמן
שלי,
בעצמי
|
|
|
כל פעם שיורד
גשם, אלוהים
משתין עלינו ?
השאלה היא איך
הוא נפטר
מהחרא.
אתאיסט במגמה
ביולוגית |
|
