|
"הי ניצן, חכי שנייה", קרא לעברי קול נלהב, "קראתי את הסיפור
שכתבת 'נשף המסכות של קריסטיליה', רותם הראתה לי אותו".
הסמקתי, הרגשתי הלם ומבוכה מסוימת כאילו גוף זר חדר לתוכי,
לנפש שלי. הרגשתי עירומה, כאילו בין רגע הוסרה מפניי המסכה
הזאת שאנשים עוטים על עצמם בפ
|
עמדתי בפתח הדלת מתבוששת ומהססת.נכנסתי לחדר והתיישבתי במעגל
במהרה.הדלת מאחורי נטרקה."תגיעי בזמן בפעם הבאה" נזפה בי
המנחה.
|
שנינו ביחד נמצאים בגינה.
יושבים אחד מול השני מתנדנדים בנדנדה.
שם במרומים,רגלך אל רגלי נשקה.
כה נחמד אותו רגע חשבה הילדה
|
יוסף יושב ליד מכתבתו, שערות השיבה שעל ראשו מבולגנות. כל החדר
מאובק, המון דפים משורבטים מפוזרים על מכתבתו,וכל הרצפה מלאה
בניירות מקומטים.
אני לעולם לא אדע אם הסיפור הזה יפה!(מכה שוב ושוב על מכתבתו
ולאחר מכן מושך בשערות ראשו). (יוסף נרגע קם ונאנח ושמט את
|
|
|
לא רק שאת
מכוערת, את גם
חסרת אישיות!
פרובוקטור. |
|
